דף הבית כתוב לנו rss
אודותנוהעירייהחינוך ונוערקהילה ותעסוקהשירות לתושבתרבות ותיירותרשות החנייהמרכז צעירים, תעסוקה וקהילה
כתוב לנו
שירותים בקליק
חוק חופש המידע
טלפונים וקבלת קהל
תשלומים
שירותים מקוונים
תיק תושב
פניות ותלונות הציבור
טפסים
מכרזים
דרושים
רישום למוסדות חינוך
Skip Navigation Linksדף הבית»אודותנו»היסטוריה
רישום לחינוך
דוחות לתושב
בחירות 2013
הטור השבועי של אלי עובד
שכונת יובלים
מוקד 106
שירותי חירום
תשלומים
ישיבות מועצת העיר
מזג האויר
אלבום תמונת
הבריכה האולימפית
youtube  facebook
<>
אבגדהוש
2930311234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293012
3456789

רקע היסטורי 

העיר קריית שמונה, השוכנת בקצהו הצפון- מערבי של עמק החולה, הוקמה בחודש יולי 1949 על חורבותיו של הכפר הערבי "חלסה".

בקריית שמונה ובסביבתה מצויים אתרים מתקופות קדומות:

בגבעת שחומית נמצאו חרסים על פני השטח, המתוארכים לתקופת הברונזה התיכונה ( 2,200 – 2,000). כמו כן נמצאו דולמנים (מבני קבורה).
חרסים מן התקופה ההלניסטית נתגלו בתל ברום ובתל וויאת. הממצא הארכיאולוגי המרשים ביותר בקריית שמונה שייך לתקופה הרומית- ביזנטית: בתל ברום נערכה חפירה שנוהלה על-ידי מיכה לבנה ובה נחשפו שני בתי מגורים נרחבים, בית בד גדול בעל מערכות מקבילות אחדות של מתקנים, שכולם נשתמרו היטב באתרם.
בתי היישוב הביזנטי נבנו מאבן, השכבה הביזנטית נשתמרה היטב, ובתוכה נמצאו כלי בית מקובלים:  סירי הבישול, פכים, פכיות, צלחות וכן רעפים. בתל הרועים שממערב לתל ברום נמצאו מערות קבורה.
נוסעים אשר ביקרו בעמק החולה במאה ה-19, בזמן שלטון התורכים, התעניינו בעיקר בנופים  ובטבע, אך מתוך תיאורי מסעותיהם ניתן לדלות כמה פרטים על החיים בצפון עמק החולה בסוף ימי השלטון התורכי. על סמך ידיעות אלה מתברר כי לא היה כל יישוב של קבע בעמק החולה בראשית המאה ה-19.

  • החוקר זיצטו, שעבר בעמק החולה בשנת 1806, מזכיר רק בדואים משבט ערב אל-פדל וערב אל שעם. הוא מזכיר את הכפר זוק (סוק' תחתני), כחורבה של אבני בזלת, וכן נזכר בדבריו מחנה בדואי בחלסה (אוהלים שחורים בעלי קירות גומא).
  • ריכרדסון (1816) מספר על מבני סוף ארעיים סמוך לג'חולה וכן על טחנה עם בית – מלאכה לסבון סמוך למקורו של נהר גדול (כנראה עינן). כמו כן הוא מזכיר מחנה נוסף אחר בקרבת גשר עג'ר וארבעה בתים בפסגת "פיל אל קטרי (תל אל קאדי) המשמשים מעון חורף לאנשים אשר מתגוררים בקיץ באוהלים. שמם של שבטי העוורנה כמאכלסים את צפון החולה, מופיע בכתביהם של כל הנוסעים שפקדו את האזור אחרי שנות ה- 30 של המאה הזאת. הם מתוארים כדרי סוכות גומא וכעוברים משלב של עיסוק במרעה לעיסוק בחקלאות. רכושם העיקרי הוא התאווים (ג'מוסים),  אך בנוסף לכך מתברר כי עסקו בקליעת מחצלות ובגידולי שדה בהשקיה.
    העוורנה בחרו לגור בעיקר בנקודות הגבוהות. כמו תל מלאחה או תל רומאן או על גבעת שחומית בחלסה.
  • לקראת קץ האימפריה העות'מאנית החלו המעצמות הגדולות לחלוק ביניהן את שללן. היסוד לקביעת גבול הצפון הנוכחי הונח בהסכם בריטי – צרפתי הקרוי הסכם "סייקס-פיקו". הסכם זה נחתם כבר ב- 1916 – שנתיים טרם כניעתם המוחלטת של התורכים.
    על-פי הסכם זה קו ההפרדה בין המנדט הצרפתי לבין המנדט הבריטי יהיה קו המחבר נקודה מצפון לעכו (אכזיב) עם נקודה בחוף המערבי של הכנרת (גינוסר).
  • פעילות מדינית ענפה משולבת באינטרסים הבריטיים והצרפתיים באזור, הביאה ליצירתו של שטח הפקר גדול ובתוכו הנקודות היהודיות: מטולה, כפר גלעדי, תל-חי, חמרה. שטח הפקר זה נותר ללא שליטה ממשית של אף אחת מן המעצמות בין השנים  1921- 1919. וזהו הרקע לאירועי תל-חי במסגרת ההתקוממות הערבים נגד השלטון הצרפתי. מחלסה יצאו ב- 1920 הפורעים המונהגים בידי כמאל אפנדי אשר הצליחו לחדור לחצר תל-חי ולפגוע במגיניה.
  • ועדת פולה-ניוקומב אשר פעלה באזור בין השנים 1923- 1920 היא זו אשר קבעה סופית את מהלכו של גבול הצפון כפי שהוא מוכר היום.
    אין ספק כי עקשנותם של התושבים אשר באה לידי ביטוי בשיבה המחודשת לתל-חי, למטולה ולכפר גלעדי הביאה לידי ההחלטה להכליל את אזור אצבע הגליל בתחומי ארץ ישראל המנדטורית.
  • בשנת 1931, בזמן השלטון הבריטי, מנתה חלסה  1,369 תושבים. ייתכן כי קביעת הגבול בין המנדט הבריטי לבין זה הצרפתי בקו העובר צפונית לחלסה, קו אשר ניתק את עמק החולה הצפוני ממרכזו דאז – מרג' עיון – העלה את  חשיבותה של חלסה והפכה לעירייה חשובה ובעלת שוק שבועי משלה.
    אל העיירה הגיעו משוליו המערביים של הגולן – בעיקר מן הכפרים העלווים, זעורה ועיופית מוסלמים – מתועלים מהרי נפתלי, דרוזים ונוצרים מהרי הלבנון ועוד.
  • בשנת 1934 עבר הזיכיון על 57,000 דונם בעמק החולה לידיים יהודיות.
  • בשנת 1935 נרכשה אדמה על-ידי הקרן הקיימת בחלק הצפוני של עמק החולה.
  • בשנת 1939 הוקמו היישובים דן, דפנה ושאר-ישוב כישובי "חומה ומגדל" אשר נודעו בשם "מצודות אוסישקין".
  • במלחמת העצמאות נכבש השטח כולו. הערבים נסו ועימם גם תושבי חלסה הערבית. ראשוני המתיישבים היהודים אשר עלו על אדמות חלסה היו 12 משפחות אשר עלו ארצה מצפון תימן במסגרת מבצע "מרבד הקסמים".
  • בחודש יולי 1949 הוקמה קריית- יוסף, אשר לימים הוסב שמה ל"קריית שמונה", על שם יוסף טרומפלדור ושבעת חבריו אשר נפלו בהגנה על תל-חי הסמוכה.
  • השנים הראשונות לקיומה של העיר התאפיינו בגלי עלייה גדולים. יהודים הגיעו מכל קצות תבל, מעין קיבוץ גלויות נוצר בקריית שמונה: תימנים, כורדים, רומנים, עיראקים ומאוחר יותר אף עלייה גדולה במיוחד מצפון אפריקה.
  • בשנת 1951 מנתה העיר 5,000 נפש. אנשיה עסקו בעבודות ייבוש ופיתוח החולה ובבניית שיכונים למגורים.
  • בשנת 1963 כבר מנתה העיר 15,000 תושבים, הוקם בה אזור תעשייה קטן ובו מפעלי תעשייה ומלאכה.
    אולם, בתוך כל אלה היו מקרים לא מעטים של נטישה כמעט מיידית של המקום.
    התופעה של הגירה שלילית גברה על רקע של חוסר תעסוקה ומאוחר יותר בשל המצב הביטחוני (קטיושות).
  • בשנת 1974 קיבלה קריית שמונה מעמד של עיר. במהלך שנים אלה הלכה העיר והתפתחה, הוקמו בה שכונות חדשות, מוסדות חינוך, מפעלים ועוד.
  • היום מונה העיר 24,000 נפש והיא משמשת מרכז אזורי ליישובי הסביבה בתחומי הבריאות, החינוך, התעשייה, השירותים והמסחר.
האתר הוקם ע"י החברה לאוטומציה. כל הזכויות שמורות © 2013. עיריית קרית שמונה