העלייה התימנית ( 1949-1950 )
ראשוני העולים למעברת חלסה היו יוצאי תימן אשר הגיעו לקריה בשנת 1949. ראשוני תושבי העיר חלסה היו 18 משפחות תימניות שהובאו על ידי מחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית לפי דרישת ראשי הקיבוצים שמסביב לכפר הערבי הנטוש חלסה. הכפר ננטש על ידי תושביו בסוף מלחמת השחרור מפאת הפחד של הערבים מנקמה. כחצי שנה חלסה הייתה נטושה ללא מתיישבים ונותרו בה רק מספר מבנים שלמים בצידי הכביש המוביל למטולה וכן מספר בתים ששימשו כמוסדות ציבור עוד בתקופת המנדט. ואומנם ראשוני העולים שעלו בשמחה בעלייה אידיאולוגית יושבו בתחילת דרכם במבנים נטושים שהיו במקום וכך נוצר הגרעין הראשון של ראשוני החלוצים של ישוב חלסה. אין לתאר את הקשיים הרבים שהיו מנת חלקם של התימנים. ההבטחות לא מומשו והם מצאו עצמם בארץ, בשום מקום בלב ליבו של איזור יפיפה עם פוטנציאל אדיר לגידולים חקלאיים וכן ריכוזי מים רבים, אך התנאים הפיזיים היו קשים מנשוא בייחוד שאט אט היישוב התחיל לקלוט עוד ועוד משפחות מתימן. אומנם לאחר מספר חודשים של ייאוש החלו רק חלק מהעולים לעבוד במשקי הסביבה וב"סולל בונה" שהחל לבנות את הפחונים הראשונים שנבנו בראשית שנת 1950. בפחונים אלו שוכנו יתר העולים שהגיעו לחלסה. העלייה מתימן פסקה לחלוטין בשנת 1950. ביישוב חלסה נותרו רק המשפחות שמצאו תעסוקה והאמינו בעתיד המקום.
הסיבות העיקריות לנטישת המשפחות מתימן היו:
- הרגשת הבדידות והניתוק למרכז הארץ.
- רצון איחוד המשפחות.
- התלאות שפקדו אותם.
- החיים במעברה היו ללא תנאים אנושיים.
- העלייה הגדולה מפרס ומעיראק גרמה למהפך ביחסי הכוחות במעברה.