דף הבית כתוב לנו rss
אודותנוהעירייהחינוך ונוערקהילה ותעסוקהשירות לתושבתרבות ותיירותרשות החנייהמרכז צעירים, תעסוקה וקהילה
כתוב לנו
שירותים בקליק
חוק חופש המידע
טלפונים וקבלת קהל
תשלומים
שירותים מקוונים
תיק תושב
פניות ותלונות הציבור
טפסים
מכרזים
דרושים
רישום למוסדות חינוך
Skip Navigation Linksדף הבית»אודותנו»היסטוריה»סקירה כללית
רישום לחינוך
דוחות לתושב
בחירות 2013
הטור השבועי של אלי עובד
שכונת יובלים
מוקד 106
שירותי חירום
תשלומים
ישיבות מועצת העיר
מזג האויר
אלבום תמונת
הבריכה האולימפית
youtube  facebook
<>
אבגדהוש
2526272829301
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
303112345

סקירה כללית 

קריית שמונה נולדה בסערת העלייה ההמונית שפרצה שערים נעולים בתום מלחמת העצמאות.
בשנים הראשונות לאחר קום המדינה, הוכפלה האוכלוסייה היהודית בארץ. מחנות העולים מלאו עד אפס מקום והפתרון המיידי היה בפיזורם בכל אזורי הארץ. כך הוקמו המעברות.

על חורבותיה על העיירה הערבית "חלסה", ששכנה למרגלות תל-חי בצפון עמק החולה (ממנה יצאו רוצחי טרומפלדור וחבריו ונינטשה במלחמת העצמאות) – קמה המעברה הצפונית ביותר בארץ ולימים גם הגדולה שבהן.

ביולי 1949 הגיעו אליה העולים הראשונים, יוצאי תימן, ו"חלסה" היתה ל"קריית יוסף" ( ע"ש יוסף טרומפלדור" ). לאחר מכן הוסב שמה לקריית שמונה היא קריית שמונה - לזכרם של הנופלים על הגנת תל-חי.

בקריית שמונה עצמה, המראות והקולות נעימים, ילדים צוהלים, בדרך לבית הספר, שכנים אומרים שלום אלה לאלה ברחובות שקטים ונקיים, בצל עצים שחורים. בתים יפי – מראה, גנים שלווים, מתקני תרבות וספורט מרשימים, מפעלי תעשייה מודרניים, המפיקים קשת רחבה של מוצרים. עיר, בה משתלבים תקווה ועמל-כפיים ויוצרים מציאות עוצרת נשימה.

אולם, קריית שמונה היא יותר ממקום נעים למגורים ולעבודה. היא חוליה חיונית בביטחונה של מדינת ישראל – ובתור שכזו, שילמה העיר מחיר כבד במהלך השנים, הביטו בה שנית, במקומות רבים, עדיין בולטות בפניה צלקות מהפגזות ערביות אכזריות. וכל בית חדש כולל בתוכו "חדר בטחון" – מעין מקלט בעל קירות עבים, העשויים בטון מזוין. לרוב משמשים חדרי הביטחון כחדרי ילדים, ובכך מעניקים לתושביה הקטנים של קריית שמונה סיכוי גדול יותר להעביר את הלילות בשלום.

חדרי הביטחון... האנדרטות....חדר המיון הקדמי והשרות לטיפול בפגועים, המסופק על-ידי סניף מגן דוד אדום בעיר. כל אלה מעידים על כך שאותה פינת –חמד בגליל העליון עברה תלאות קשות. התקפות ברוטאליות חוזרות ונשנות. למעשה, שמה של העיר מנציח את זכרם של שמונה לוחמים אמיצים, גברים ונשים אשר נפלו בעת הגנתם על אתר זה.

תל-חי – אחד משלושת הישובים היהודיים הצפוניים ביותר בארץ ישראל הוקם בשנת 1918.
שם המקום הוסב מ- "חלסה", שמו של אחד הכפרים הערביים באזור. בגרסתו העברית שיקף השם את חיוניותם וחדוותם של המתיישבים. אך את אותם חלוצים מעטים, אשר עבדו ואהבו את האדמה – 12 תושבים בתל-חי. וסה"כ  112 בכל הסביבה הקרובה – תקפו ללא הרף מאות ערבים מהכפרים הסמוכים.

לשם ארגון הגנתם של הישובים היהודיים בגליל העליון, שלחה ההנהגה הציונית לתל-חי, בשלהי שנת 1919, את יוסף טרומפלדור: איש צעיר ואמיץ, לוחם וחולם כאחד. טרומפלדור נולד בשנת 1880 בקווקז והתגייס לצבא הרוסי בשנת 1892. הוא נלחם במלחמת רוסיה ויפן, איבד את זרועו השמאלית בהגנה על פורט ארתור ונשבה על ידי הצבא היפני. בעת שביו, נעשה לציוני נלהב וגמלה בלבו ההחלטה להקים יישוב שיתופי בגליל.

בשנת 1912 הגיע לארץ ישראל. שם, למרות נכותו, היה לאחד החקלאים הטובים והמגינים המעולים של קיבוץ דגניה. במלחמת העולם הראשונה, הקים את גדוד נהגי הפרדות הציוני, אשר נלחם בחסות הצבא הבריטי בקרב גליפולי. בשובו לארץ ישראל לאחר שביתת הנשק, נשלח טרומפלדור אל הגליל העליון, כדי להגן על תל-חי ויישובי הסביבה מפני הפושטים הערביים.
בי"א באדר תר"פ – 1 מרס 1920 – הוא ושבעה מתיישבים לוחמים נוספים נפלו בתל-חי, קורבנות להתקפה ערבית בוגדנית. מילותיו האחרונות של טרומפלדור, המהוות סיכום נאות לשנות חייו האחרונות – היו:  "אין דבר: טוב למות בעד ארצנו".

בשנות המנדט הבריטי מ – 1920 עד 1948, היה אותו אזור בגליל העליון מאוכלס בערבים – בחלקם נוודים, ובחלקם איכרים וסוחרים. הערבים העשירים ובעלי ההשפעה התגוררו בבתי אבן בכפר הערבי הגדול ביותר בסביבה, חלסה שמו, אותו כפר היווה מרכז תרבותי ומסחרי חשוב לאוכלוסיה הערבית בסביבה. היו בו בית-ספר שנבנה על-ידי הבריטים, מסגד ושוק שבועי. למרבה הצער, ישבו בחלסה כנופיות של שודדי דרכים ומרצחים, אשר גזלו את רכושם ואיימו על חייהם של  מתיישבים ונוסעים יהודים בכל האיזור. אותם איומים הגיעו לקיצם בעת מלחמת העצמאות, כאשר הכפר פונה מתושביו ונהרס.

בשנת 1949, החליטה ממשלת ישראל להקים עיירת פיתוח בהריסותיו של חלסה, כחלק ממאמציה לקלוט את רבבות העולים היהודים, אשר החלו להגיע למדינה החדשה מכל קצווי תבל. השם שניתן במקור ליישוב החדש היה "קריית יוסף", לזכרו של טרומפלדור. שנה לאחר מכן הוסב השם ל"קריית שמונה" לכבוד שמונת הלוחמים האמיצים, אשר הקריבו את חייהם בתל-חי.

בדומה לרוב עיירות הפיתוח, התחילה קריית שמונה את דרכה כ- "מעברה", או מחנה מעבר לעולים חדשים. מתיישביה הראשונים של העיירה – 39 משפחות ב – 1949 וכ- 800 תושבים ב – 1950 שוכנו בערבוביה של אוהלים ופחונים. בצריפי עץ אחדים פעלו מרפאה ציבורית, בתי ספר ונציגיהם של משרדי ממשלה. 600 הבתים הקבועים הראשונים נבנו ב- 1951. באותה שנה הגיעה אוכלוסיית המקום ליותר מ- 3,000 נפשות.

בשנים הראשונות הפעיל צה"ל מפקדה להגנה מרחבית בקריית שמונה, לשם הגנה על העיירה ויישובי הסביבה בפני התקפות סוריות חוזרות ונשנות. הצבא גם שלח רופאים לקריית שמונה, וכן מספר חיילות אשר שימשו מורות וגננות במוסדות הלימוד בעיירה. אלה, בשנת 1953 כללו ארבעה גני ילדים ושני בתי-ספר יסודיים. בית הספר התיכון הראשון נחנך בשנת 1955.

בשנות  ה- 50 צמחה והתפתחה קריית שמונה בקצב מדהים. המעברה לשעבר הייתה לעיר בזכות עצמה. הבחירות הראשונות לראשות העיר נערכו ב – 26 ביולי 1955. החברה לפיתוח קריית שמונה – בחסותם המשותפת של העירייה, המועצה האזורית גליל עליון וארגון הפועלים "חברת עובדים" – פתחה בתוכנית בניה נמרצת, אשר סיפקה עבודה למאות מתושבי העיר. תוך שנים אחדות נוספו לקריית שמונה מספר שכונות ובתי ספר חדשים, מרכז מסחרי, בית מלון, שני בתי קולנוע, ששה בתי חרושת, בריכת שחיה ומאפיינים רבים נוספים של קידמה בחיים עירוניים.

השנים לאחר מכן היו קשות בקריית שמונה. ההתפתחות הניכרת בתשתית העיר בכל זאת לא הספיקה לאוכלוסייתה המתרחבת במהירות – 8,500 נפש בשנת 1954. האיומים הביטחוניים הבלתי פוסקים על אזרחים חפים מפשע לא תרמו לשיפור המצב. למרות שההפגזות הסוריות פסקו לאחר כיבוש רמת הגולן על-ידי צה"ל במלחמת ששת הימים ב – 1967, עדיין היווה הגליל העליון מטרה עיקרית לפעילות חבלנית עוינת. אם כן, הצמיחה המרשימה אשר אפיינה את קריית שמונה בשנים אלו הגיעה עד ל- 16,000 תושבים בשנת 1977.
בכל זאת, חרף קשיי העבר, קמה קריית שמונה לתחייה. בשנת 1977 מנתה העיר יותר מ- 17,000 תושבים. מתוך אלה,  כ – 6,000 הם תלמידים ב – 6 מעונות יום, 43 גני ילדים, 10 בתי ספר יסודיים
ו-4 בתי ספר תיכוניים. בתחום ההשכלה הגבוהה, מעניקה מכללת תל-חי מסגרת של לימודים לתואר ראשון ולימודי הנדסאים. לתלמידים מקריית שמונה והאזור ומכל הארץ. וכן תוכנית מכינה מיוחדת לחיילים משוחררים שלא הספיקו להשלים את לימודיהם התיכוניים לפני שירותם הצבאי. כמו כן מפעילה העיר מכון לאומנויות, בית ספר ללימודי קולנוע וטלוויזיה ו "ישיבת הסדר"  - תוכנית מיוחדת לבנים דתיים, המשלבת  לימודי דת עם שירות מלא בצה"ל. בתום לימודיהם, בוחרים רבים מבוגרי מוסדות אלה להתיישב בקריית שמונה ובכך לתרום לחיי החינוך והתרבות בעיר.

בשנות ה – 80 הגיעה קריית שמונה לעידן של צמיחה כלכלית והתפתחות תעשייתית. מספר תעשיות עתירות ידע הקימו מפעלים בעיר. התחומים המיוצגים בה כוללים פיתוח מוצרים רפואיים, מחקר ופיתוח ביוכימי – חקלאי, אלקטרוניקה מתקדמת ועיבוד מתכות ממוחשב. כמו כן הוחל בבניית שדה תעופה למטוסים קלים, כחלק ממפעל לתיקון ושיפוץ מטוסים קלים. בעתיד אמור שדה זה לשרת גם את תעשיית התיירות המתפתחת בעיר.

גם אם התקדמות מרשימה זו הפכה את קריית שמונה לקהילה דינמית ומשגשגת, עדיין מאיימת הפעילות הערבית החבלנית על ביטחונם ורווחתם של תושביה. מיקומם הגיאוגרפי של קריית שמונה ויישובי הסביבה עשה אותם ליעדים קלים ל-"קטיושות" – פצצות טילים ארוכות טווח, הנורות מבסיסי מחבלים בלבנון וסוריה, כדי לזרוע הרג והרס בקרב האוכלוסייה האזרחית. בסוג אחר של פעילות עוינת, מסתננים מחבלים מעבר לגבול הלבנוני וטומנים פצצות במקומות ציבוריים בארץ או פותחים באש על אזרחים חסרי ישע. באחת התקריות האיומות ביותר בתולדות המדינה, אור ליום 11 באפריל 1974, נהרגו 18 אנשים ונפצעו 16, כאשר חוליית מחבלים חדרה לעיר לשם ביצוע רצח ללא אבחנה.

אותה פעילות חבלנית אשר נמשכה שנים רבות וקיפחה חיי רבים, הביאה בסופו של דבר את ממשלת ישראל לאחת מהחלטותיה הקשות ביותר. קידום יחידות צה"ל מעבר לגבולות המדינה, במבצע "שלום הגליל" ביוני 1982. שוב, כמו במלחמת ששת הימים ב – 1967 ומלחמת יום הכיפור
ב – 1982 הפכה קריית שמונה לבסיס יציאה לאלפי חיילי סדיר ומילואים. שוב נרתמה האוכלוסייה האזרחית בשיתוף פעולה מלא והדוק עם כוחות הצבא. עזרה ראשונה, הגנה אזרחית ואכיפת הסדר הטוב. אולם הפעם, המטרה לא היתה סוריה, אלא כוחות אפלים, אשר השתרשו בהדרגה באזורים הדרומיים של לבנון – מדינה אשר הנהגתה הרשמית תומכת בדו-קיום בשלום עם ישראל. במהלך החודשים הארוכים של מבצע "שלום הגליל" התקדם צה"ל הרחק לתוך שטח לבנון, שם חיסל ריכוזי מחבלים במחיר חייהם של צעירים ישראליים רבים אשר הקריבו את חייהם כדי להבטיח את ביטחונם של קריית שמונה והגליל העליון.
 
לאחר מבצע שלום הגליל היה הגבול הלבנוני  לרוב שקט. נקודת המעבר המכונה "הגדר הטובה", תשעה קילומטרים מצפון לקריית שמונה, איפשרה לתושבי לבנון לבקר את קרוביהם בישראל. פועלים מדרום לבנון, שכפריהם העניים אינם מספקים להם מקורות פרנסה, קיימו את משפחותיהם בכבוד מפרי עבודתם במפעלי התעשייה של קריית שמונה.

אך הטרור לא תם. באותם השנים שלאחר מבצע שלום הגליל המשיכו ליפול קטיושות על קריית שמונה. אם כי במספר מועט יותר. עדיין מסיירות בעיר יחידות משמר הגבול והמשמר האזרחי לשם איתור חפצים חשודים. עדיין מסתננות חוליות מחבלים מעבר לגבול, ברגל, ברכב גנוב וגם בדרך האוויר.
בפשיטה הרצחנית של "ליל הגילשונים" ב – 25 בנובמבר 1987 הרגו מחבלים ששה חיילים ופצעו עשרה נוספים בבסיס צבאי סמוך לקריית שמונה. אמנם בשנים האחרונות ראו הקטנה ניכרת בהיקף תקריות הטרור בקריית שמונה אך תושבי העיר יודעים היטב כי עליהם להיות על המשמר, יומם ולילה, מוכנים להגן על עצמם, על ילדיהם ובתיהם.
לאחר מבצע שלום הגליל, יצאה מדינת ישראל לשני מבצעים נוספים: דין וחשבון וענבי זעם במטרה להפסיק את ירי הקטיושות על ישובי הצפון.
בשנת 2001 החליטה ממשלת ישראל בראשותו של ראש הממשלה אהוד ברק על יציאת צה"ל מלבנון. תושבי קריית שמונה קיבלו את ההחלטה בצורה קשה וחששו כי כעת יהיה קל יותר למחבלים לפגע בעיר. לאחר 5 שנים של שקט יחסי (למעט חטיפת שלושת חיילי צה"ל על גבול לבנון ישראל) המשיך חיזבאללה להתגרות בצבא הישראלי.
ב־12 ביולי 2006 בפעולת חזבאללה שכללה חטיפת שני חיילי צה"ל והריגת ארבעה חיילים החליטה ממשלת ישראל להגיב בחומרה. בעקבות החטיפה צה"ל פתח ב-13 ביולי ב"מבצע שכר הולם" (לאחר מכן שונה שמו ל"מבצע שינוי כיוון") כנגד חזבאללה בלבנון והמשבר התפתח להתקפה כוללת של ישראל על יעדים בכלל שטח לבנון ומנגד ירי מסיבי של חזבאללה על כל צפון ישראל.
לאחר 33 ימים נפסקה המלחמה והחיים חזרו אט אט לשיגרה.
קריית שמונה חטפה במהלך הלחימה 25% מכלל הקטיושות שנפלו במהלך כל ימי הלחימה בכל הצפון.
ובצד זה התפתחה העיר בקצב גובר והולך, מראיה משתנה, תושביה משקיעים בה וכולם מאמינים בהתחלתו של עידן חדש שיעלה את קריית שמונה על מפת המקומות המבוקשים במדינה.

אם כך, זוהי קריית שמונה, גאוותו של הגליל העליון, עיר בעלת תשתית מרשימה של תעשייה וחינוך. עיר המשלבת קידמה מודרנית ושלווה כפרית. עיר שהיא ארץ חלב ודבש, משמר וחלומות.

האתר הוקם ע"י החברה לאוטומציה. כל הזכויות שמורות © 2013. עיריית קרית שמונה