דף הבית כתוב לנו rss
אודותנוהעירייהחינוך ונוערקהילה ותעסוקהשירות לתושבתרבות ותיירותרשות החנייהמרכז צעירים, תעסוקה וקהילה
כתוב לנו
שירותים בקליק
חוק חופש המידע
טלפונים וקבלת קהל
תשלומים
שירותים מקוונים
תיק תושב
פניות ותלונות הציבור
טפסים
מכרזים
דרושים
רישום למוסדות חינוך
Skip Navigation Linksדף הבית»אודותנו»היסטוריה»ההיסטוריה של התעשייה
רישום לחינוך
דוחות לתושב
בחירות 2013
הטור השבועי של אלי עובד
שכונת יובלים
מוקד 106
שירותי חירום
תשלומים
ישיבות מועצת העיר
מזג האויר
אלבום תמונת
הבריכה האולימפית
youtube  facebook
<>
אבגדהוש
2526272829301
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
303112345

ההיסטוריה של התעשייה 

תנאים התחלתיים

בשנת 1949 הגיע קבוצת העולים הראשונה למעברת חלסה. קבוצה של עולי תימן שהגיעו ארצה בעלית "מרבד הקסמים" ונשלחו לכפר הנטוש חלסה על מנת לישבו.
על מנת לדאוג לפרנסתם של עולים אלו ששוכנו בבנין החאן למגורים ראשוניים, הוחלט לנצל את משאב הטבע היחידי שהיה באזור בשפע והוא הגומא שצמח באזור ביצות החולה.
בין העולים היו מספר משפחות שחלקן עסק בתימן באריגת שטיחים. הם קיבלו נול אחד מעץ ערימות של גומא מהחולה ולימדו אותם לעבוד באריגת מחצלות קש.
זהו המפעל הראשון שהוקם בקריית שמונה והוא נתן תשובה חלקית למספר אנשים בודד לעבודה בתנאים פרימיטיביים.
סופו של מפעל זה היה שהוא גווע בגלל שלא היה מי שיקנה את המחצלות וקשה היה מאוד לשווק את המוצר במרכז הארץ הרחוק. אנחנו צריכים להבין שעל מנת להתחיל ביישוב חדש איזשהו מפעל תעשייתי. צריכה להיות קודם תשתית של חומרי גלם ושל שווק והפצה.
אולם רק בשנת 1954 בכלל חוברה המעברה לחשמל לכן עד לשנה זו אי אפשר כלל היה להקים מפעלי עתירי אנרגיה וכל מה שהוקם עד אז היה מפעלונים קטנים שעבדו ללא צורך בחשמל. כגון מפעל המחצלות ועבודת כדיית מחצבות הברז בצלע הרי נפתלי.
רוב תושבי המעברה עבדו בעבודה חקלאית בישובי הסביבה או ברשות לפיתוח החולה.

ראשית התעשייה בקריית שמונה

רק במאי 1954 חוברה המעברה לתשתית החשמל הארצית. עד אז היו גנרטורים שנתנו תשובה חלקית לתאורה, אך לא יכלו לפתור את בעיית החשמל לתעשייה. לכן לא הוקמו אזורי תעשייה ראויים לשמם.
לאחר חיבור הישוב לתשתית החשמל החל פיתוח התשתית באזור התעשייה הדרומי.
הוקמה שם המאפייה הראשונה בשם "לחמנו", הוקם ביח"ר לקרח שסיפק קרח למעברה וכן מספר ביתני תעשייה שנתנו תשובה חלקית לחלק קטן מתושבי המעברה.
התחלה זו העניקה תנופה ורקע להמשך פתוח התעשייה ביישוב.
ראשוני המפעלים של היישוב היו שייכים ברובם לקיבוצי הסביבה במסגרת המועצה האזורית.
ראשוני המפעלים היוו בעיקר בתי מלאכה קטנים של נפחיות ומתקנים למיניהם. היו אמנם מפעלים שספקו את תצרוכת מפעלי הבניה שהחלה לבנות בתנופה גדולה. לכן מסביב לבניה הוקמו מפעלי בלוקים, מפעל להרכבת ברזים, מפעל לאספקת חול מחצבה חצץ וזיפזיף שסיפק את הבניה וכן מוסך הגליל העליון שנתן שירות בעיקר לקיבוצים.
כידוע בשנות ה – 50 היו הקיבוצים המעסיק המרכזי ביישוב.

ראשית התעשייה בקריית שמונה – תחילת שנות ה – 60

אמנם היה ניסיון להקים מס' מפעלים רציניים כגון: מלטשת היהלומים ומפעל סריגים בשם "סרינה". אך המצב הכלכלי בארץ והמצב בקריית שמונה בפרט, גרם לכך שמפעלים אלו גוועו במהרה ולא הצליחו. רק בתחילת שנות השישים הוקם המפעל המסודר הראשון בקריית שמונה ע"י חברת העובדים של ההסתדרות, המפעל היה "סריגים חולה" שהיה מפעל ליצור חוטי כותנה לשימושים בתעשיות הטכסטיל בארץ, מפעל זה העסיק בימים הראשונים כ- 300 עובדים והיה מפעל מודרני ומסודר לאותה תקופה, הצלחתו הביאה אח"כ לפתרון בעיית האבטלה החמורה שהייתה בקריית שמונה באותם השנים.
בשנת 1967 הוקם מפעל רציני נוסף, הפעם ע"י יזם פרטי בשם גרשון רוזוב שבתאריך  7/11/67 הקים מפעל סטוץ' וסריגה מהמשוכללים בארץ את "גבור טכסטיל" שבתקופת השיא שלו העסיק כ- 1400 עובדים.
בד בבד היו ביישוב מספר מפעלים קטנים שנתנו פתרונות למספר משפחות ביישוב כגון: "אחים סאינה" שהיה מפעל מתכת, מנפטת כותנה, "דפוס הירדן" – שהיה בית הדפוס הראשון. וכן מסגריות שהצטרפו למצבת המפעלים שעסקו בתחום המתכות יחד עם מפעל "רמים" שנסגר רק בשנות השמונים. גם בשנים אלו הקבוצים היו המעסיקים הגדולים ביותר במפעלים שלהם: מאפיית הגליל העליון, עוף הגליל, מחצבות כפר גלעדי וחוליות פלסטיק.

ראשית התעשייה בקריית שמונה  - שנות השבעים עד היום

ההתייחסות של הרשויות הממלכתיות להקמת מפעלים בקריית שמונה הייתה לא רצינית.
מיום היווסדה לא הוקם בקריית שמונה מפעל אחד ראוי לשמו בעל שם או מפעל עתיר ידע.
הסיבות הן רבות:
הראשונה שבהן היא המרחק של קריית שמונה ממרכז הארץ והדרכים המשובשות שהובילו עד לכאן. כמו כן, לא היה בקריית שמונה מספיק ידע מקצועי להפעלת מפעלים מודרניים ומשוכללים.
לכן החליט מי שהחליט שלקריית שמונה יבואו יזמים שמקימים יותר בתי מלאכה להרכבת מוצרים פשוטים כגון מפעל להרכבת ברזים או להרכבת רכיבים אלקטרונים פשוטים ("אלקטרונית") וכן מפעלי טכסטיל כגון חולה טכסטיל, גבור, סרינה וכו'.
כן הוקמו מספר מפעלונים שונים לנעליים, לצעצועים, לגזוז, לפלסטיק וכו'. מפעלים שהעסיקו מס' מצומצם של עובדים ורובם ככולם נעלמו במשך הזמן. כל ניסיונות הממסד להביא תעשייה מסודרת לקריית שמונה לא עלו יפה.
גם כיום אין בעיר שום מפעל ראוי לשמו, אשר ייתן פתרון הולם לתושבים.
רוב המפעלים הקיימים הם בתי מלאכה קיימים אשר נותנים שירות של תיקונים וכל מיני הרכבות למיניהן.
בין המפעלים הבולטים כיום בעיר ישנם "נביעות", "מיגדה", "תדיראן קשר", "רימוני פלסט", "סלטקס" וכו' אשר מעסיקים מספר מכובד של תושבים אך לא פותרים את כל בעיות התעסוקה בעיר.
כל פעם מחדש מבטיחים להקים תעשיות חדשות מודרניות ועתירות ידע אך לצערנו לא מקיימים את ההבטחות כי אין כמעט יזם פרטי שמוכן להשקיע בישוב ספר רחוק ממרכז הארץ ובלי להבטיח את כספו והשקעתו.

רשימת מפעלים שהיו פעם ואינם:

  • וולקן – מפעל מתכת
  • מפעל לגיטרות
  • מפעל לייצור מקלות קרטיב
  • מפעל לייצור מהדקים לכביסה
  • מפעל להרכבת קטנועים ( ווספוט )
  • מלטשת יהלומים
  • בית חרושת לקרח
  • בית חרושת לייצור בלוקים
  • בית חרושת לייצור ברזים
  • בית חרושת לצעצועים
  • בית חרושת לייצור מיץ טבעי ( מייסודו של סיידר הגליל )
  • 2 מאפיות
  • בית שחיטה לבקר
  • מחצבות בהר נפתלי
  • מפעלי סריגה קטנים
  • ישראוואישן – מפעל לייצור מטוסי מנהלים

 

האתר הוקם ע"י החברה לאוטומציה. כל הזכויות שמורות © 2013. עיריית קרית שמונה