המרחב העירוני מאופיין בסוגים שונים ורבים של שימושים המתקיימים בו- מגורים, מסחר, תעשייה, מלאכה.

פעמים רבות עירוב זה מביא להתנגשויות של אינטרסים שונים, לדוגמא בין בעלי העסקים, אלה הצורכים את שירותיהם והתושבים המתגוררים בסמוך. בנוסף, גם לרשות המקומית יש אינטרסים שונים שהיא שוקלת כגון תיכנון עירוני חכם ומגמות של פיתוח כלכלי. על ביצוע האיזונים בין האינטרסים השונים אחראית הרשות המקומית, המנפיקה את רישיונות העסק, ע"י כך שהיא מנהלת מדיניות אכיפה ורישוי עסקים.

על כך, נוספים גם נותני האישור השונים, שהם חיצוניים לרשות המקומית, אשר תפקידם להבטיח פעילות בטוחה, נקייה ובריאה של עסקים שהוגדרו כבעלי סיכון.

צו רישוי עסקים

צו רישוי עסקים הוא רשימת העסקים הטעוני רישוי, לפי חוק רישוי עסקים.

הצו מגדיר 10 קבוצות עסקים:

  1. בריאות, רוקחות, קוסמטיקה
  2. דלק ואנרגיה
  3. חקלאות, בעלי חיים
  4. מזון
  5. מים ופסולת
  6. מסחר ושונות
  7. עינוג ציבורי, נופש וספורט
  8. רכב ותעבורה
  9. שירותי שמירה, אבטחה, נשק ותחמושת
  10. תעשייה, מלאכה, כימיה ומחצבים.

 

לכל קבוצה יש תתי קבוצות- לדוגמא, בתוך קבוצה 10, יש את 10.4: טקסטיל, דברי הלבשה.

בתוך חלק מתתי הקבוצות יש תתי סעיפים נוספים, לדוגמא- 10.4א'- ייצור, צביעה, הדפסה.

כל סעיף כזה נקרא "פריט רישוי"- עסק יכול שיהיו לו כמה פריטי רישוי, לפי סוגי הפעילויות המתקיימות בו, והוא חייב ברישיון עסק עבור כל פריטי הרישוי הרלוונטיים לו.

לדוגמא, סופרמרקט שיש בו גם אטליז, ויטרינה למכירת אוכל מוכן, וחניון חייב ברישיון שכולל את פריטי הרישוי עבור כל הפעילויות הללו.

מי שקובע האם העסק חייב ברישיון, ואם כן לפי איזה פריטים, הוא מנהל הרישוי.

מה שאינו מופיע בצו אינו טעון רישוי!!

הוצאת רישיון כרוכה בתשלום אגרה לרשות המקומית, המתעדכנת מעת לעת לפי תעריף שקובע משרד הפנים. העסק חייב בתשלום אגרה לפי מספר פריטי הרישוי שנקבעו לו (סכום האגרה הוא קבוע ואחיד לכל הפריטים).

שימו לב- ניהול עסק טעון רישוי ללא רישיון הינו עבירה על החוק, העלולה לגרור אחריה צו סגירה, קנסות, ואף רישום פלילי!!