מכפר ערבי לעיר עברית

באוקטובר  1948, בעת ההפוגה השנייה שהוכרזה ע"י האו"ם, פתחו כוחות "צבא ההצלה" בפיקודו של קאוקג'י בפעולות תקיפה באיזור מנרה. התגרות זו שמשה הזדמנות להפעלת "מבצע חירום" שבו הובסו כוחות קאוקג'י כליל והגליל העליון שוחרר כולו.

כוחות חירם, אשר השתלטו על הכפרים הערביים בגליל בתנועת מלקחיים גדולה ויעילה, גרמו לכך שמאות ואלפים מהערבים יושבי כפרים אלה, יברחו חזרה לארצות מוצאם (סוריה, לבנון, מצריים וכו'). שתי עובדות אלה – שחרור הגליל מחד גיסא, ומאידך הימצאותם של יחידות דיור שניטשו ע"י הערבים במלחמת הקוממיות, השתלבו במסגרת פיזור האוכלוסייה ו"ייהוד בגליל" והביאו להקמתן של ערים חדשות בו.

היה זה השלב הראשון בהתפתחות מערכת היישובים העירוניים באיזור. בשלב השני הוקמו מעברות באיזורים עתירי תעסוקה חקלאית. הגליל העליון היה מיושב עם קום המדינה בקיבוצים שסיפקו עבודה חקלאית או תעסוקה בשירותים, ובתחילת שנות החמישים הוחל במפעל הענק של ייבוש אגם החולה – מבצע שסיפק אתגר ופרנסה לעובדים רבים מתושבי הגליל.

הכפר הערבי "חלסה" התאים מכל הסיבות שהעלינו עד כה להפוך ליישוב יהודי חדש. הוא אף השתלב בשיקולים הגאופוליטיים, שעיקרם ביסוס המאחד ב"טריטוריה", אבטחת "הפרוזדורים" למשאבים לאומיים חיוניים ויצירת "חייצים" לאורך גבולות עויינים. עם הצלחת מבצע "מרבד הקסמים", בו הגיעו לארץ רבים מיהודי תימן – חברו המדיניות והמציאות יחדיו, וב – 27.8.1949 הובאו כ – 15 משפחות תימנים אל הכפר הנטוש "חלסה" וישבו בה. תאריך עלייתם של תימנים אלה על הקרקע הוא יום הקמתה של קריית שמונה – עיר עברית חדשה בגליל-העליון.

 

גלגולו של שם

גלגולו של השם קשור בתולדות האזור; "קריית שמונה" של ימינו יושבת על עיר ערבית "חלסה" שמה, ובדרך נתנו לעיר שמות נוספים שכמעט לא היו שגורים בפי התושבים שקראו לעיר במהלך שנים רבות "חלסה".

חלסה 

בי"א באדר תר"פ, 1920 פורעים ערבים תקפו את תל- חי הסמוכה, הם צרו על מצודת תל-חי בתואנה (תירוץ) שהם מחפשים חיילים צרפתיים שהתחבאו כביכול במצודה. על חורבותיה הקימו את קריית שמונה בשנת 1949.

ראשית ניתן לעיר עם הקמתה בתאריך 21.7.49 השם "חלסה" ע"ש הכפר הערבי הגדול שהיה בעמק החולה טרם קום המדינה. כפר זה אכלס אלפים והיווה צומת דרכים בלב העמק. הכפר שימש כמרכז מסחרי וחברתי ומעת לעת שימש בסיס לכנופיות מרצחים שתקפו את ישובי הגליל.

בתי האבן בעיירה היו מעטים. אחד מהם היה בית של האפנדי של הכפר והאזור קאמל א- חסיין ששכן מול "עין זהב".לאחר מלחמת השחרור ערביי "חלסה" ברחו והכפר הערבי הפך להיות ישוב יהודי. בתחילה הייתה "חלסה" מעין פיתרון מאולתר, כחלק ממדיניות פיזור האוכלוסייה. רבבות עולים הצטופפו אז במחנות הקליטה שהקימה הסוכנות היהודית והיה הכרח למצוא להם תעסוקה וקורת גג. "חלסה" הייתה אחד המקומות שאפשר לשלוח לשם עולים חדשים.

עיר גנים 

כשהחלו הבעיות עם בוא המתיישבים הראשונים, עלה הרעיון להקמת מרכז עירוני כפרי עם משקי עזר כאשר עיקר הפרנסה היו עבודות החוץ בסביבה.
משקי העזר שנבנו יחד עם המעברה יכלו לקלוט עשרות משפחות בלבד והיה צורך בשינוי תכנון. לכן הוחל בבניית שיכונים נוספים כדי לשפר את תנאי המגורים. עקב כך, הוצע לכנות את העיר "עיר גנים" על שם הנוף המקסים.

קריית יוסף 

כעבור זמן הוסב שם היישוב החדש לקריית – יוסף, ע"ש יוסף טרומפלדור (1880-1920) מייסד תנועת החלוץ שמת יחד עם 7 חבריו על הגנת תל חי.

קריית שמונה 

לאחר מכן הגישה קק"ל בקשה לועדת השמות לקרוא למקום קריית שמונה לא רק על שמו של יוסף, אלא גם לזכרם של שבעת חבריו הלוחמים מתל חי. ואכן הבקשה התקבלה והוחלט סופית כי השם יהיה קריית שמונה ע"ש שמונת חללי תל-חי:
יוסף טרומפלדור ושבעת חבריו: דבורה דרכלר, בנימין מונטר, יעקב טוקר, זאב שרף, שניאור שפושניק, אהרון שר ושרה צ'יזיק.