בתביעה ייצוגית שהגישו לפני כארבע שנים 15 תובעים בעלי מוגבלות כנגד חברות התקשורת, נטען כי הן מפרות את חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות בכך שאינן מנגישות את הציוד והשירותים הניתנים על ידן לאנשים עם לקויות שמיעה, ראיה, מוגבלות בהפעלת הידיים ומוגבלות קוגניטיבית.

החברות הכחישו בתחילה את הדברים וטענו כי הן עומדות בכל דרישות הנגישות המפורטות בחוק, אך לאחר הדיון הראשון הסכימו לנהל עם התובעים משא ומתן.

בתום ההתדיינויות הגיעו הצדדים להסדר פשרה לפיו החברות יציעו ללקוחותיהם לפחות שני דגמים של מכשירי תקשורת המתאימים לכל אחת מקבוצות בעלי המוגבלות: לקויי שמיעה, לקויי ראייה, בעלי לקות בהפעלת הידיים ובעלי לקות קוגניטיבית.

כמו כן התחייבו החברות לרכוש מכשירים המצוידים באפליקציית ריי (המנגישה תכנים ללקויי ראייה) ולהעמידם לשימוש לקוחות הזקוקים להם.

הצדדים הסכימו גם על הקמת קרן ייעודית לה יוקצו 200,000 שקל ונקבע כי הקרן תפרסם קול קורא לביצוע מחקרים בתחום פיתוח אמצעים טכנולוגיים להנגשת שירותי תקשורת ותחלק עד עשרה מענקים לחוקרים בתחום זה.

עוד התחייבו החברות להקים מוקד שירות לאנשים עם מוגבלות בשמיעה או בדיבור ולהקצות סכום של כמיליון שקל לפרסום

היועץ המשפטי לממשלה העלה מספר הסתייגויות להסדר, למשל כי אין להסתמך על אפליקציית ריי כאפליקציה ייחודית עבור לקויי הראייה, וכי מסירת זכויות היוצרים על המחקרים לקרן עלולה להרתיע מפתחים פוטנציאלים.

בית המשפט הבהיר כי תכליתו של חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות היא לאפשר לאנשים בעלי מוגבלות למצות את יכולותיהם, להשתלב בחברה באופן מלא וחופשי ולקדם את השוויון בינם לבין כלל הציבור.

לאור זאת הדגיש השופט כי קיים עניין ציבורי של ממש באישור הסדר הפשרה שכן ההטבות הניתנות בו לבעלי המוגבלויות הן מעבר לנדרש בחוק ובתקנות. כך, בהסדר התחייבו החברות להשתדל להעמיד לרשות אנשים עם מוגבלות בשמיעה מכשירים העולים בתכונותיהם על אלה הקבועים בתקנות, לרכוש אפליקציות ללקויי ראייה בשווי כולל של מיליוני שקלים ולהקים מרכז שירות מונגש.

השופט דחה את רוב הסתייגויות היועץ המשפטי לממשלה למעט בעניין הענקת זכויות יוצרים לקרן הייעודית. לקביעת השופט הדבר אכן עלול להרתיע מפתחים פוטנציאלים מלהגיש בקשות לקבלת מענק ולכן יש לקבוע כי הם בלבד יהיו בעלי הזכויות.  

לעניין הגמול ושכר הטרחה קבע השופט כי אמנם מדובר בסכומים גבוהים מהרגיל אך בהתחשב בהיקף העבודה שהושקעה ובתועלת העצומה של ההסדר לאנשים בעלי מוגבלות בארץ יש לאשרו

בסיכומו של דבר קבע השופט כי ההסדר "ראוי, הוגן וסביר" בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה עליה הוא יחול – תושבי ישראל שהם לקויי שמיעה, לקויי ראייה, בעלי מגבלה בהפעלת הידיים או בעלי מגבלה קוגניטיבית –  ואישר אותו.  

 

בקשה להתנתק.

לקוח של החברה שהזמין דרכה גם שירותי ספק אינטרנט מחברת הבת שלה, התקשר לחברה והודיע לה כי ברצונו להפסיק את השירותים שקיבל וביקש ממנה להודיע על כך גם לספקית האינטרנט. החברה ניתקה אותו מיידית. לאחר מכן, הוא בכל זאת התקשר לחברת הבת והודיע לה אישית על החלטתו להתנתק מהאינטרנט.

לדבריו, לאחר שהועבר מפקיד לפקיד והתעקש להתנתק גם בפני מחלקת שימור לקוחות, הוא התבקש לשלוח לחברה צילום ת"ז. הוא עשה זאת אך כשהתקשר לוודא את קבלת הצילום וניתוקו, הוא נדחה בתשובות שונות. משכך, הוא שלח לחברה מכתב בדואר אלקטרוני, בפקס ובדואר וביקש להתנתק ושפקידי חברת הבת לא יטרידו אותו עוד.

למרות זאת, כשלושה חודשים לאחר מכן, חברת הבת שלחה ללקוח מכתב, שבו נדרש להסדיר יתרת חוב בחשבונו. הוא שלח לחברה מכתב תשובה, בו הסביר כי התנתק מהשירות ואינו משתמש בו מזה למעלה משלושה חודשים וביקש לבטל את החיובים, אך גם זה לא עזר.

ארבעה חודשים נוספים חלפו והוא קיבל מכתב התראה ממשרד עו"ד, לפיו אם לא ישלם את יתרת החוב, , יינקטו נגדו הליכים משפטיים. הלקוח המיואש, שחשש מהליכי הוצאה לפועל, עיקולים והגבלות נאלץ לשלם לבסוף את החוב.

עם זאת, הוא לא ויתר והגיש לבימ"ש השלום בקריות תביעה לפיצוי לדוגמה בסך 50,000 שקל נגד חברת הבת בהתאם לחוק הגנת הצרכן.

הנתבעת טענה, כי בהתאם לנוהלי הזיהוי שלה והוראות חוק הגנת הפרטיות, לקוח המשלם באמצעות חברת "האם" ומבקש להתנתק, צריך להזדהות באמצעות מס' ת"ז ולבצע את השיחה מקו הטלפון שבאמצעותו הוא משלם. מכיוון שהלקוח נותק קודם חברת "האם" הוא התבקש לשלוח בפקס הודעת ביטול בצירוף צילום ת"ז, ולוודא את קבלתה.

לטענתה, מאחר שהתובע לא עשה זאת וזהותו לא אומתה, היא המשיכה לספק לו את השירות.

הרשם הבכיר קבע, כי הדרישה של הנתבעת להמציא צילום ת"ז ולוודא את קבלתו בפקס מנוגדת להוראות החוק, ודי בבקשה בעל פה או בכתב בציון שם ומס' ת"ז כדי לבטל את העסקה. משכך, לנתבעת לא הייתה זכות להמשיך לחייב את התובע מרגע שהודיע לה על ביטול השירות.

"הנתבעת הרחיקה לכת, עת העבירה את העניין לטיפול משפטי ביודעה שכל החוב של התובע נוצר לאחר שהוא פנה אליה לראשונה וביקש להתנתק משירותיה", קבע הרשם הבכיר. "כנראה שהנתבעת סברה שהאדם הפשוט לא יוכל להתמודד מולה והיא טעתה בכך להיות התובע בעל עקרונות ויכולות".

עם זאת, אף שחוק הגנת הצרכן מתיר לפסוק פיצוי לדוגמה של עד 50,000 שקל במקרה של הפרות חוזרות ונמשכות, הרשם הבכיר קבע כי במקרה זה "אין להכביד עם הנתבעת יתר על המידה".

לבסוף, חברת הבת חויבה לשלם לתובע פיצוי לדוגמה של 10,000 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,261 שקלים.