הרכב , בו נהג הידיד של בנו של התובע,  עבר תאונה

 התובע, בעל הרכב, ניסה להפעיל את הביטוח המקיף של הרכב אך הוא קיבל סירוב מכיוון, שלטענת חברת הביטוח אין כיסוי ביטוחי לנהג מפאת גיל.
לתובע  לא הייתה ברירה אלא להגיש את התביעה כנגד הנהג ברכבו.

הנתבע הגיש כתב הגנה בו טען כי הוא חבר ילדות של בנו של התובע וכי בסך הכול הוא עושה טובה בעת שנהג לחילופין, טוען הנתבע כי האחריות לקרות התאונה נופלת על שכמו של נהג הרכב האחר שהיה מעורב בתאונה. הנתבע שלח הודעת צד ג' לבנו של התובע.

הנתבע העיד כי בנו של התובע היה שיכור ולכן הוא נהג שלא ברשות התובע, שהוא הבעלים שלה, ואז התרחשה התאונה ונגרמו נזקים לרכב.
הנתבע טען בעדותו, כי הבן של התובע  בשל מצבו, ביקש ממנו שיקפיץ את חברתו הביתה וכי אביו של ידידו, דהיינו התובע, יודע כי הנתבע ינהג ברכב , אך חרף זאת, לא העיר לו כי אין כיסוי ביטוחי, ואילו ידע כי אין ביטוח , הנתבע לא היה עולה על הרכב.
הבן של בעל הרכב. אישר כי היה שיכור מאוד, כך שהוא לא יכול היה לאשר לנתבע לנהוג ברכב אביו מחמת שכרותו.


פסק הדין

"לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובעדויות העדים הגעתי למסקנה כי הנתבע נטל את הרכב ללא רשות הבעלים-התובע וכי גם אם הייתה רשות כזו הרי האחריות לבדוק אם יש רישיון רכב ופוליסת ביטוח בתוקף, רובצת על הנהג, גם אם הבעלים מטעה את הנהג ואומר לו, "סע יש ביטוח " אין בכך בכדי לפטור את הנהג מלוודא בעצמו שאכן יש ביטוח.
התביעה השנייה עם הרכב האחר טרם הוכרעה לכן אני לא יכול להתייחס לאחריות לקרות התאונה, אך במקרה זה נבצר מהתובע להפעיל את פוליסת הביטוח מחמת גיל הנהג.
"יחד עם זאת, לא מצאתי לנכון לפטור את התובע כליל מאחריות, שכן הרכב היא שלו והיה עליו לפקוח עין ולוודא שלא כל מי שירצה לנהוג בה יכול לעשות כן. הוא יכול היה להרחיק את המפתחות ובכך למנוע שימוש, בניגוד לרצונו.
בשל כך, מצאתי לנכון לייחס לתובע " אשם תורם" בשיעור של 50%.
"עתה אני עובר לדון בשאלת הנזקיםהאם התובע הוכיח את נזקיו. התובע צירף קבלה מהמוסך, קבלה על גרירה וקבלה על שמשה 
על כן אני מקבל את התביעה חלקית ומחייב את הנתבע לשלם לתובע מחצית מהסך, וכן את  הוצאות המשפט

 הסכום  הזה ישולם ע"י הנתבע לתובע בתוך 30 יום מהיום ואם לא כן הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית בתוך מהיום עד יום תשלומו המלא בפועל.
אשר להודעה לצד השלישי מצאתי לנכון לדחותה מחוסר הוכחה, שכן הצד השלישי אינו הבעלים של הרכב ואינו רשאי להתיר לאחר, למעט הוא, לנהוג ברכב"

 

המידות לא מתאימות

בעל הדירה רכש דלתות לביתו החדש (להלן: הבית). בעל העסק, ממנו נרכשו הדלתות, המליץ לו על טכנאי אשר מדד את הפתחים בבית, והזמנת הדלתות נעשתה בהתאם למדידותיו. עם זאת, במועד התקנתן של הדלתות התברר כי חלקן אינן מתאימות במידותיהן לפתחים בבית. בעל הדירה פנה לבית העסק  בעניין, וזה השיב להם כי בהתאם למסמכים שעליהם חתם הוא החברה אינה אחראית על אי ההתאמה של הדלתות.

בעל הדירה הגיש תביעה כספית לבית המשפט לתביעות קטנות בגין עלות הדלתות ופיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, ואילו החברה הגישה תביעה שכנגד בגין יתרת התשלום עבור הדלתות וכן בגין הוצאות נטענות שגרמו לה ההליכים המשפטיים.

בית המשפט לתביעות קטנות קיבל את תביעתו של התובע דחה את התביעה שכנגד שהגישה החברה, בית המשפט ציין כי הוא מעדיף את גרסתו של התובע על-פני גרסת של הנתבעת וכן קבע כי הוא רואה בתובעים אחראים לאי-ההתאמה של הדלתות שהוזמנו לנוכח העובדה שהמדידות התבצעו על-ידי טכנאי שהומלץ לתובעים על-ידי הנתבעת. בסיכומו של דבר, בית המשפט לנתבעת סך של

29,0166 שקל, וכן הוצאות משפט בסך של 10,000 שקל.

 

החופשה בוטלה

בחודש יולי 2013 הזמין הלקוח חבילת נופש דרך חברה. הטיסה הייתה אמורה הייתה להתקיים ב- 26.09  

כשבועיים וחצי טרם מועד הטיסה המתוכנן, הודיעה לו החברה שהטיסה לא תתקיים. ניסיונות לאתר נופש חלופי לא צלחו. הנתבעות {סוכנות הנסיעות וחברת הטיסה)השיבו לתובע את כספו, והתובע  הזמין עבורו חופשה אחרת, במחיר אשר לטענתו היה גבוה מן המקובל, בשל הסמיכות לתקופת החגים.

התובע הגיש תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות. בתביעתו דרש פיצוי בסך של 5,000 ש"ח בגין עוגמת נפש.

לפסקי דין נוספים בנושאי תיירות פנים וחו"ל

בדיון עצמו טענה  חברת הטיסות  כי הודיעה לסוכנות הנסיעות שהטיסות הוזמנו, אולם המלון עדיין בסטטוס המתנה.אם סוכנות הנסיעות הודיעה לתובע כי הזמנתו כולה אושרה, הרי שהיא עשתה זאת על דעת עצמה. סוכנות הנסיעות הנציגה   טענה כי דווקא כן התקבל אישור, באופן טלפוניוכי אם לא היה ניתן אישור כזה, הרי שלא היו מודיעים ללקוח – התובע – כי הזמנתו אושרה.

בית המשפט קיבל את התביעהוקבע כי שתי הנתבעות אחראיות כלפי התובע (אם כי באחוזים שונים). עדותה של נציגת סוכנות הנסיעות כי קיבלה אישור טלפוני לגבי המלון נקבעה כאמינה. בית המשפט פסק כי "לא סביר ש[סוכנת הנסיעות] הייתה מסכנת את מערכת היחסים הממושכת שיש לה עם התובע כלקוח  ולא הייתה יוצרת כלפיו מצג שווא… יחד עם זאת, סבורני כי [סוכנת הנסיעות] התרשלה כלפי התובע, בכך שלא דאגה לקבל על כך אישור בכתב…".

פסק הדין מציין בצדק כי בעסקאות מסוימות, ובכלל זה עסקאות שמטרתן העיקרית היא "הנאה", מרכיב הנזק בגין נזקים לא ממוניים (למשלעוגמת נפש) יכול להיות משמעותי, ולפעמים אף גבוה מהנזק הממוני עצמו, או אף משיעור העסקה.

נקבע כי הנתבעות יפצו את התובע ב-3,500 ש"ח, ובהוצאות משפט נוספות, בסכום של 750 ש"ח  סוכנות אחראית בתשלום 30% מהסכום הכולל שנפסק, וחברת הטיסות תשלם 70% מהסכום הכולל.