התובע רכש עוגה כאשר אכל מהעוגה הרגיש כאב חד בשן והתברר לו כי מדובר בקליפת פקאן אשר שברה לו את השן. כתוצאה מהאירוע סבל מכאבים עזים, ונאלץ לעקור מחצית מהשן, ובהמשך אף עבר ניתוח להארכת כותרת, שבגינו נזקק לשלושה ימי מחלה.

פנה בעניין מספר פעמים לחברה  המשווקת ולא נענה, בעקבות כך הגיש תביעה  כנגד החברה, ובהמשך צורפה לתביעה גם חברת הביטוח אשר ביטחה את החברה.

בכתב התביעה דרש פיצוי בסך 18,000 ₪ בגין הוצאות טיפול בשן, ימי מחלה ועוגמת נפש.

החברת המסחרית  לא הגישה כתב הגנה ואף לא שלחה נציג לדיון שהתקיים בתיק.   

בכתב ההגנה  שהוגש מטעמה, טענה חברת הביטוח, כי החברה המסחרית  הפרה את חובתה בהתאם לפוליסה, כיוון שלא הודיעה לה על האירוע הנטען, ולכן הפוליסה אינה חלה.

עוד נטען ע"י חברת הביטוח, כי התובע לא הוכיח את האירוע הנטען, לא הוכיח קיומה של יריבות נגדה, לא הוכיח את הנזק וכי כל התביעה מסתמכת על טענות סובייקטיביות בלבד. היא הכחישה את הנזק ואת הקשר הסיבתי וטענה כי התובע לא הוכיח היעדרות מהעבודה או הפסד הכנסה.

במהלך הדיון טענה חברת  הביטוח כי ההשתתפות העצמית של החברה המסחרית  עפ"י הפוליסה הינה בסך של 33,000 ₪, סכום הגבוה מסכום התביעה, ולכן אין מקום לחייבה.

בפסק הדין קבע בית המשפט, כי חברת הביטוח לא הוכיחה את טענתה בדבר גובה ההשתתפות העצמית של החברה  המסחרית בפוליסה.

עוד קבע בית המשפט כי לאחר עיון בכתב התביעה על נספחיו, ולאחר נשקלו טענות הצדדים התרשמה כי עדות התובע אמינה ולכן מתקבלת גרסתו לעניין הנסיבות בהן נשברה לו השן. בית  המשפט קבע כי הוא מוצא את החברה  המסחרית אחראית לנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מהמקרה נשוא התביעה.

בסופו של דבר נפסק כי יש לפצות את התובע בגין נזק כספי ישיר בסך של 4,400 ₪ עבור טיפול השיניים שעבר וכמו כן לפצותו בסך 1,500 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו. 
על כן חויבו, החברות הנתבעות  יחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 5,900 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל וכן הוצאות משפט בסך 500 ₪.   

 

תביעות קטנות

במקרים רבים,   בהם נגרם  נזק – ממוני או רגשי מוותרים הנפגעים  על תביעה,  מאחר שההליך המשפטי נדמה כמשהו מרוחק, מסובך ועמוס מחסומים. לפעמים הוויתור על הגשת התביעה נובע מפחד מלעמוד מול שופט, ולפעמים מקורו במחסום כלכלי בדמות אגרת בית משפט, הנדרשת כמעט בכל הליך משפטי.

אחוז גדול מאוד מהנפגעים  מרגישים שהיה עליהם לתבוע, ולמרות זאת הם לא עשה כן; לרוב מדובר בחברה שגבתה סכומים גבוהים מדי, (מקרר שהתקלקל חודשיים אחרי שנקנה, משקפיים שמעולם לא התאימו, חופשה שנהרסה וכו )

הכלי המשפטי של תביעה קטנה הוא כלי שימושי, המאפשר לכל אדם לעמוד על זכויותיו שהופרו ע"י נותני שירותים שונים, או ע"י אדם פרטי. מצער כי מעט מדי אזרחים משתמשים באפשרות הזו כדי למצות את זכויותיהם. הגשת תביעה קטנה הינה הליך לא מורכב, אולם באמצעות כתב תביעה מדויק, הנכתב באופן ברור ונכון, ניתן למקסם את סיכויי ההצלחה)., נזק לרכב,  הודעות פרסומיות הנשלחות אלינו למכשיר הטלפון הסלולארי בניגוד ל-"חוק הספאם") , וכן הלאה. על אף שבעבר היה מקובל שניתן להגיש תביעות בנושאים צרכניים בלבד, הרי שלמעשה ניתן לתבוע, למשל, גם בשל: נזקים גופניים, עוולות חוקתיות   (כמו לשון הרע או  פגיעה בפרטיות) ועוד.

 

החברה עיקלה רכוש של זוג מנויים שהתנתקו  

בני הזוג היו מנויים של החברה במשך שנים. לימים ביקשו להתנתק מהשירות, שילמו את יתרת חובם ועברו להתקשר עם חברה אחרת.
לאחר כשנה התקבלה בביתם אזהרה מטעם לשכת ההוצל"פ בגין חוב לחברה ממנה התנתקו  מיהרו לברר את מהות החוב, שכן סברו ששילמו את כל המגיע לחברה, אולם חיש מהר הוטל עיקול על חשבון הבנק שלהם ואף כרטיסי האשראי שלהם בוטלו. הבירור שערכו העלה כי החברה טוענת כלפיהם לחוב של 2,000 ₪. השניים הגיעו עם החברה להסדר לפיו ישלמו 560 ₪ בלבד להסדרת העניין.

אולם בכך לא תמו תלאות הזוג. חרף העובדה ששילמו לחברה את מלוא חובם המוסכם, לאחר שבועיים פקדו את ביתם מעקלים מטעם ההוצאה לפועל. לא הועילו הסברי הזוג לפיהם שילמו את מלוא החוב, והמעקלים עיקלו את תכולת הבית.

הגישו תביעה כנגד החברה ומשרד עורכי הדין

דיון שנערך בפני שופט בית המשפט לתביעות קטנות, נטען מצד הזוג כי נגרמה להם עגמת נפש רבה וכן בושה, שכן לראשונה בחייהם עוקל חשבון הבנק שלהם, בוטלו כרטיסי האשראי שלהם, וכן בוצע עיקול בביתם, וכל זאת למרות שלא היה להם כל חוב. עוד נטען מצידם ביחס לעיקולים שבוצעו טרם התשלום, כי סברו ששילמו לחברה את כל המגיע לה, ובכל מקרה לו היו נשלחים אליהם מכתבי התראה לכתובת הנכונה, היו מסדירים את הנושא במהירות ללא צורך בהליכי גבייה, כפי שעשו מיד כשקיבלו את האזהרה

להגנתם טענו הנתבעים, החברה  ומשרד עו"ד, כי עיקול חשבונות הבנק וביטול כרטיסי האשראי בוצעו כדין, שכן לא הוגשה התנגדות לתביעה לאחר קבלת האזהרה. ביחס לעיקול ברישום לאחר תשלום החוב, נתגלעה מחלוקת בין החברה ובין משרד עו"הד. החברה הודתה כי קיבלה את הסכום וטענה כי הודיעה זאת למשרד עורכי הדין על מנת שיסגרו התיק ויבטלו ההליכים.

אולם משרד עו"ד לא ידע למסור לביהמ"ש תשובה מניחה את הדעת ביחס לשאלה מדוע חרף כך שהמידע הועבר אליו עשרה ימים לפני מועד ביצוע העיקול, לא העביר הודעה ללשכת ההוצל"פ על כך שהחוב שולם ויש לסגור התיק ולהימנע מביצוע הליכים. כמו כן המשרד לא מסר לביהמ"ש תשובות ביחס לשאלה מדוע נשלחו מכתבי התראה לכתובת בלתי נכונה (בנהריה), ולא לכתובת הרשומה במשרד הפנים וזו המצויה בידי החברה ואשר אליה שלחה החברה חשבוניות לתובעים במשך שנים..

הצדדים בתיק הסכימו כי השופט יפסוק בעניין בדרך של פשרה כמו כן הסכימו הצדדים שפסק הדין יופנה כנגד אורנג' בלבד. השופט חייב את החברה לשלם לתובעים סך של 10,000 ₪ וכן הוצאות בסך 1,000 ₪.