נזק לרכב

נהג מונית במקצועו, עתר לפיצוי כספי בסך של 15,000 ₪, בשל נזקים שנגרמו לרכבו, עת ביקש לפנות למגרש חניה, בכביש 99. בעת הפניה, עלה עם רכבו על אבן שפה שהותקנה לטענתו לא על פי התקן, ובשל סימנים על הכביש שאינם מתאימים למצב חדש שנוצר במקום הפניה, בשל עבודות שהתבצעו במקום להקמת מעגל תנועה

הנתבעים:  "עריית קריית שמונה" , "נתיבי ישראל",

לטענת עירית קריית שמונה, מקום התאונה הינו באחריות ובטיפול "נתיבי ישראל" ואין כלפיה כל עילת תביעה

גרסה זו של עירית קריית שמונה, נתמכה בכתבי הטענות של "נתיבי ישראל"

בכתב ההגנה של נתיבי ישראל נטען כי בקטע הכביש הנטען ביום התאונה בוצעו עבודות להקמת מעגל תנועה בכביש 99, ובמועד זה מקום התאונה לא היה באחריות או באחזקת נתיבי ישראל. לטענת נתיבי ישראל, ביצוע העבודות היה באחריות עיריית קריית שמונה, בהתאם לכתב הרשאה. לטענת נתיבי ישראל, אין לתובע יריבות כלפי נתיבי ישראל

במסגרת הדיון שהתקיים במעמד הצדדים, הציגו בעלי הדין תמונות של מקום התאונה וטענו את הדברים הבאים

התובע: "נכנסתי למרכז הטניס, אבן השפה הייתה בתוך הנתיב. אני עצרתי, מכוניות שעברו מולי עם אורות, זה היה בסביבות 17:15, כשלקחתי שמאלה האוטו עלה על המדרכה, לקחתי שמאלה כדי להיכנס לחניה של מגרש הטניס, עשרות פעמים הייתי שם והמפגע הזה לא היה קיים. הגובה של אבן השפה הוא 26 ס"מ"

נציג עירית קריית שמונה: " המצב נבדק בשטח. הכביש הוא באחריות מע"צ כולל המקום הזה. יש תמונות שלנו מהבדיקה. הביצוע היא באחריות מע"צ. כל הכביש הוא בבעלות מע"צ. רק אחרי פנייה שלנו מע"צ החליטו לסגור את כל הכניסה, השלימה את אבן השפה"

.. נציג נתיבי ישראל: "היזם , פנה לנתיבי ישראל לבצע את הכיכר. זו לא פעם ראשונה, יש לנו מחלקת גורמי חוץ ונותנים אישור לעבודות אם זה מתאים. המחלקה נותנת הרשאה לבצע את העבודה ואז אני מוסר את הביצוע . האחריות על הכביש היא של מע"צ כבר שנים. הם פנו אלינו לבצע כיכר, כי זה התאים להם שיהיה קל להיכנס לעסק שלהם. יש פיקוח, גם פיקוח עליון, יש מחלקת בטיחות שמבקרת. אני חושב שהפתח היה עשרות שנים באותו מקום ולא השתנה כלום. אבן השפה כבר המון שנים, זו לא מדרכה, זו ערימה של זבל. במקרה הזה אין הכרזה על הכביש"

פסק הדין:

"לאחר ששקלתי ובחנתי את מכלול הראיות והנסיבות שפני, שוכנעתי כי עיקר האחריות לקרות התאונה מוטל על התובע. אין חולק בין הצדדים שהאירוע התרחש בעת או בסמוך לבניית מעגל תנועה במקום התאונה. התובע, כנהג ברכב, עליו לשים לב לדרך, זוהי דרישה הנדרשת מכל נהג, קל וחומר כאשר מדובר באזור שנמצא במהלך של שינויים בדרך, בניית מעגל תנועה. במקרה דנן, עסקינן בנהג מונית, שחזקה שמכיר את המקום היכרות טובה וידע והכיר את בניית מעגל התנועה והיה עליו לנהוג ביתר זהירות והיה עליו לצפות לשנויים במקום"

"יחד עם זאת, אני מקבלת את טענת התובע, שהיה על נתיבי ישראל, כמי שאחראית לכביש 99 ומי שביצעה פיקוח עליון על העבודות במקום, בקרה ובטיחות, לוודא סיום העבודות כראוי, הואיל ואני מקבלת את טענת עיריית קריית שמונה, שרק לאחר פניה לנתיבי ישראל, נסגרה הכניסה לחניה והושלמה אבן השפה"

"על כן, אני קובעת כי נתיבי ישראל אחראית לקרות התאונה בשיעור של 40 אחוזים והתובע בשיעור של 60%. לא מצאתי לנכון להטיל אחריות על עיריית קריית שמונה שהכביש אינו באחריותה ולא על מבצעת העבודה, שהוכח לפני, בהסתברות הנדרשת, שביצעה את העבודה על פי תכניות לאחר ששקלתי את מצב הדברים, ובהינתן האמור לעיל, אני מוצאת לנכון לחייב את נתיבי ישראל, לשלם לתובע סך של 2,000 ₪ בגין התאונה.

אני מורה על דחיית התביעה כנגד עיריית קריית שמונה , ועל דחיית ההודעה לצד שלישי של נתיבי ישראל",

 

הלקוח לא מרוצה

הלקוח, בנו ואשתו הגיעו למסעדת  בעיר עם קבוצה. הם הזמינו מנה המיועדת לשלושה סועדים "פורטר האוס 1.25 ק"ג" והוסבר להם שמנה כוללת עצם במשקל של 250 גרם. מחיר המנה היה 162 ₪ לסועד.

לטענתו המנה לא הספיקה לשלושה סועדים וכי הם נאלצו להזמין מנה נוספת ( אנטרקוט) עוד טען כי במהלך הארוחה הוא קרא למנהלת המסעדה והסביר לה כי משקל העצם במנה גבוה. המנהלת שקלה את העצם ושאריות הבשר ומשקלם היה 450 גרם.

תבע את המסעדה

הוא ביקש לפצות אותו בסך של 850 ₪ בגין הארוחה, הוצאות התביעה בסך של 2,500 ₪עוגמת נפש בסך של 3,500 ₪ ו- 1500 ₪ הוצאות  נסיעות.

מנהלת המסעדה טענה כי המלצרית הסבירה לתובע ובני משפחתו שהמנה לא מספקת לשלושה סועדים בקיבולת שלהם. עוד טענה מנהלת הנתבעת כי המנה נשקלה לאחר שנאכלה והיו עליה שאריות בשר. עוד טענה מנהלת הנתבעת שהתובע סירב לשלם על המנה והיא נאלצה להזמין משטרה ואז זרק התובע 5000 ₪ לקופה ואמר להם " שהכסף ישמש אותם לתרופות". המנהלת העידה כי לאחר אמירה זו לא לקחה את הכסף ומנהל הקבוצה שילם במקום התובע.

התובע לא הכחיש שהוא זרק את המזומנים לקופה ואמר אשר אמר

 פסק הדין

 "המנהלת הותירה בלבי רושם אמין ושוכנעתי כי היא מסרה את האמת בבית המשפט.

התובע לא הצביע על עילת תביעה ברורה וביקש לחייב את הנתבעת לשנות את התפריט שלה.

התובע טען  כי הוטעה, אך אין כך פני הדברים.

לאחר שעיינתי בכתב התביעה וכתב ההגנה,  ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים נחה דעתי כי אין מקום לקבל את התביעה."

 

שקיות באיכות ירודה??

הלקוח התקשר עם בעלת העסק בעסקה להזמנת שקיות רב פעמיות. לדבריו  ביקש להזמין שקיות דומות לשקיות שאחותו הזמינה בעלת העסק  סיפקה עבורו שקיות קטנות באיכות ירודה.

סכום העסקה היה 25,370 והלקוח מסר ששה שיקים במעמד ההזמנה. ארבעה מתוך ששת השיקים נפרעו ושני שיקים הוחזרו על ידי הבנק מסיבה  טכנית.

בעלת העסק תבעה את הלקוח

נציג הנתבעת טען כי השקיות סופקו בדיוק בהתאם להזמנה וכי מטרת תביעה זו להתחמק מתשלום.

פסק הדין

"לאחר שעניינתי בכתב התביעה וכתב ההגנה ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי התובע לא עמד בנטל הוכחת תביעתו.

התובע חתום של הזמנה שמסגרתה צוינו פרטי העסקה באופן ברור ומפורש כאשר ממדי השקיות צוינו בכתב גדול וקריא.

חזקה שאדם שחתם על מסמך שהוא הבין את תוכנו.

טענת התובע ואשתו שהם לא יודעים להעריך מידות הנה בגדר היתממות.

בנוסף, התובע אסף בעצמו חלק מהשקיות ממשרדי הנתבעת וחלק הארי של השקיות הועבר לו במשלוח . התובע קיבל את המשלוח למרות טענות אי ההתאמה והדבר אומר דרשני. במה דברים אמורים? אם אכן הייתה אי התאמה, אזי התובע  ידע עליה בעת שאסף ברכבו הפרטי חלק מהשקיות, ואם אכן הייתה אי התאמה לא היה התובע מסכים לקבל את המשלוח 

אי לכך, הגעתי למסקנה שהתובע לא עמד בנטל הוכחת תביעתו".

אשר על כן, אני דוחה את התביעה.

התובע ישא בהוצאות הנתבעת בסך של 2000 ₪ (למען הסר ספק סכום זה כולל את ההוצאות שנפסקו ביום

הסכום ישולם תוך 30 ימים אם לא כן, ישא הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל