במשך שנים נהג הנכה לפקוד את בית הקפה עד שיום אחד ביקש ממנו בעל המקום שלא להגיע לשם יותר.  הנכה תבע בשל כך  את בעל המקום. בעל המקום מאשר  כי אכן ביקש מהנכה שלא להגיע עוד לבית הקפה כיוון שהתנהגותו גרמה לפגיעה בפרנסתו והבריחה לקוחות. לדבריו הלקוח מרעיש ומשאיר אחריו לכלוך, וללקוחות האחרים לא היה נוח במחיצתו.

בעל בית הקפה טען כי התובע "התנהג בצורה ברוטלית, ברברית ומשפילה כלפי לקוחותיי, דבר אשר גרם לפגיעה בפרנסתי, משום שלקוחות היו עוזבים את החנות כשהתובע היה נכנס אליה". עוד ציין הנתבע כי "הלקוחות שלי אמרו לי שזה לא מכבודם לשבת כשהתובע נמצא אצלי... זה היה או הוא," או לקוחות אחרים שאני אפסיד. כי הוא המוני וצועק... הוא התנהג בברבריות. הוא מגיע למקום לוקח שני בקבוקים של ליטר וחצי ושקית גדולה של במבה הוא תוך 10 דקות מסיים את השתייה וכל הבמבה על הרצפה. "לקח לי 10 דקות כל פעם לנקות אחריו. הוא עשה רעש ודיבר עם לקוחות אחרים. אני ביקשתי ממנו ללכת כי לא היה לאנשים נוח לשבת לידו".

גם מגרסת בעל בית הקפה ניתן היה להבחין כי התנהגותו של התובע, לא באה במטרה להרע לו או לפגוע בפרנסתו, על-ידי הברחת לקוחותיו וכי אף הנתבע היה מודע לכך. במשך שנים, כך העיד הנתבע, נהג התובע באותו אופן ורק כאשר מספר לקוחות העירו לו, נאלץ לבקש מהתובע שלא להגיע עוד לבית הקפה. די היה בתיאור זה כדי לקבוע כי התובע השופט מצא לנכון להשתמש במקרה זה כבמה לבאר ולקדם את חוק שוויון הזכויות, לברך על התהליכים שעברה החברה הישראלית בתקופה האחרונה ולהטיף להמשיך בתהליכי חקיקה עד לשוויון מלא בתחום זה. חוק שוויון זכויות, מסביר השופט, בא לעגן את זכותו של אדם הסובל ממגבלה כלשהי להשתתף באופן שוויוני בכל תחומי החיים של החברה, על מנת לאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות ובכבוד. החברה הישראלית התקדמה אמנם רבות ביחסה אל אנשים עם מוגבלויות, אבל המצב עדיין אינו מניח את הדעת,.

"החוקים הקיימים בתחום טרם יושמו במלואם ובעלי מוגבלויות רבים אינם זוכים למימוש זכויותיהם באופן שוויוני. בכדי שיתרחש שינוי אמיתי ומהותי נדרש, כי החקיקה המעגנת את זכויות בעלי המוגבלות תחלחל מטה ותיושם בחיי היום יום. ראוי, כי עולם המשפט יעמוד בחזית המאבק למען זכויות החוליות החלשות בחברה. בשל המצב הקיים כיום, בעלי המוגבלות אינם סובלים בשל מוגבלותם בלבד, כי אף בשל יחס החברה כלפיהם ואטימותה לעיתים בנוגע למצוקתם וצרכיהם

 

תביעות הדדיות ל שתי חברות ביטוח

בגין תאונה שאירעה בשעות הבוקר באזור התעשייה שבקריית שמונה.  הוגשו תביעה ותביעה שכנגד  מצד שתי חברות ביטוח

לדברי נהג הרכב המבוטח על ידי התובעת,  הוא נסע ברחוב באזור התעשייה, עד שנעמד לאחר רכב שעמד בנתיב הנסיעה. ברכב זה נהגה נהגת הרכב המבוטח על-ידי הנתבעת,..
לדברי נהגת הרכב המבוטח על-ידי הנתבעת מדובר ברחוב צר, במיוחד בקטע בו אירעה התאונה, שכן רכבים חונים משני צדי הדרך.
לפיכך, למרות שמדובר ברחוב דו סטרי (, רחוב אשכול), לא ניתן בפועל לנסוע במקביל בשני הנתיבים, לפחות כך היה במועד התאונה.
משראתה שרכב מתקרב לעברה מהנתיב הנגדי, עמדה על מנת לתת לו את זכות הקדימה. הרכב שבא מולה נעמד אף הוא וסימן לה לנסוע. היא החלה בנסיעה בנתיב בו עמדה, ללא כל סטייה שמאלה, כאשר לפתע פגע בה הרכב המבוטח על-ידי התובעת לדבריה תוך עקיפה "פראית".
העידו הנהגים ובאי כוח הצדדים סיכמו טענותיהם.
כן הוגשו תמונות צבעוניות המדגימות את מיקום הפגיעות בשני הרכבים ותמונה של הרחוב בו אירעה התאונה הצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין.
"לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים, עיינתי בתמונות ושקלתי את טענות ב"כ הצדדים, התובעת דורשת סך 15,879 ₪ ליום הגשת התביעה (דמי נזק, ירידת ערך ושכר טרחת שמאי, בניכוי השתתפות עצמית.
,
תביעת נגד של הנתבעת  הנה על סך 7,461 ₪): נזק ישיר, שכר טרחת שמאי בניכוי השתתפות עצמית – 4,681 ₪ , ותביעת הנהגת על סך 2,780 ₪: ההשתתפות העצמית.
אשר על כןהחברה הנתבעת  תשלם לתובעת 14,291 ₪. כן תשלם הנתבעת  להכשרה שכר טרחת עו"ד בשיעור 1,500 ₪ בצירוף מע"מ כדין. החברה התובעת תשלם לנתבעת  7461 ₪. כל צד יישא בעלות עדיו".

 

עבודה קשה

הנהג תבע את הביטוח הלאומי בגין ליקוי בגבו

הצדדים הודיעו לבית הדין כי הגיעו להסכמה בדבר מינוי מומחה רפואי אשר יחווה דעתו בשאלות הליקוי אשר ממנו סובל התובע בגבו ומועד היווצרו, וכן בשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין הליקוי הנטען בגבו, וזאת בכפוף לעובדות הבאות :

התובע  תושב הקריה עבד כנהג הובלה  בקיבוץ בגליל העליון    החל משנת 1964 ועד לשנת 1995 התובע עבד כנהג רכב כבד,  במסגרת עבודתו נהג מסלולים שונים, כאשר אורך כל מסלול היה כ- 250 ק"מ לכל כיוון, ומשך כל מסלול הסתכם ב- 4 שעות לכל כיוון. המסלול התחיל תמיד במחצבות קיבוץ והסתיים בקיבוץ, מן החשוב לציין כי המסלול השתנה בהתאם להובלה, כאשר לעיתים התובע נסע לערים שונות בארץ. חלק מהכבישים היו משובשים, שגרת עבודה זו, אפיינה את כל 30 שנות העבודה ., ,

ומשנת 1995 ועד לשנת 2004, עבד במנחת קריית שמונה כנהג כבאית. הוא עבד מידי יום בין 12-14 שעות עבודה, כאשר מתוכן 10 שעות בנהיגה.במהלך הנסיעה ולאורכה התובע חשוף לוויברציות, כאשר הוויברציות היו לאורך כל הנסיעה וכחלק ממנה, ולא כל קשר בעובדה שחלק מהכבישים היו משובשים. במסגרת עבודתו החליף פנצ'רים לרכבים הכבדים, חיזק שרשראות המטען, ובמהלך יום העבודה הרים התובע את דלתות ארגז המשאית אשר משקלן היה כבד. עבודות אלה התבצעו מידי יום לפני תחילת הנסיעה, ובמשך כחצי שעה ביום. . הוא עבד על משאית דגם DM 800 משנת ייצור 1985, שבה הותקן כיסא רגיל ולא אורתופדי. 

החל מחודש 11/04 עבד כמאבטח במפעל "רמים" משעה 20:00 ועד לשעה 05:00 בבוקר.

השאלות  המתבקשות בבית המשפט: -  "מהו הליקוי אשר ממנו סובל התובע בגבו ומהו מועד היווצרו? -.האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודות התובע כמפורט לעיל, לליקוי ממנו הוא סובל?
גם החמרת מצב הליקוי עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים."-. "ככל שהתשובה לשאלה הקודמת הינה בחיוב, וקיים לדעת המומחה קשר סיבתי בין העבודה לליקוי, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר אופן קרות הליקוי, דהיינו:
"האם בעיקרו של דבר ניתן לומר, כי ליקויו של התובע עקב עבודתו נגרם על דרך של פגיעות זעירות כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקוי? . "ככל שהמומחה ישיב לשאלה הקודמת בחיוב, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר השפעת העבודה על הליקוי ביחס לגורמיו האחרים, דהיינו – האם לעבודת התובע השפעה משמעותית על הליקוי?  (השפעה משמעותית על פי הפסיקה הינה בשיעור של 20% ומעלה.("

 עם קבלת חוות הדעת היא תועבר לצדדים והם יקבלו ארכה בת 15 יום לבקש להפנות למומחה שאלות הבהרה ביחס אליה ותינתן ארכה בת 15 יום להגיב לבקשה כזו, ככל שתוגש.
ככל שלא תוגשנה בקשות להפנות למומחה שאלות הבהרה, יקבלו הצדדים ארכה נוספת בת 15 יום להגיש סיכום ומיהם או להשלים סיכומים שהוגשו, שאם לא כן יחשבו כמסכימים למסקנה העולה מחוות הדעת ולמתן פסק דין בהתאם.