זמני השבת בקריית שמונה ודברי תורה לשבת מהרב איתמר לוי


בס"ד כה תשרי תשפ"ו

הדלקת נרות ק"ש: 17:34
צאת השבת ק"ש: 18:38

עץ הדעת טוב ורע | פרשת בראשית

ישנן מספר שאלות שיש לשאול על סיפור האכילה מעץ הדעת. לפי פשט הפסוקים, הקב"ה ברא את האדם ושם אותו בגן עדן לעבד את הגן ולשמרו. האדם גם קיבל אישור לאכול מכל העצים הנמצאים בגן חוץ מעץ הדעת, שביום אוכלו ממנו ימות. לאחר אכילת האדם מן העץ, הקב"ה כביכול חשש פן יאכל גם מעץ החיים ויחיה לעולם ולכן גירשו מגן עדן. מכל המהלך הזה ניתן לחשוב שהקב"ה חלילה וחס מתעלל באופן תמידי באדם וחפץ ברעתו. כמובן שאין הדבר כן וההפך הוא הנכון. הקב"ה חפץ בטובת האדם וכל העולם הזה נברא להטיב עמנו, ונסביר הדבר על פי ר' חיים מוולוזין.

היצר קודם החטא

אדם הראשון – קודם אכילתו מן העץ – היה ישר לגמרי בלי שום עירוב של רע בתוכו כלל, וכל המציאות של רע שהייתה קיימת בעולם, הייתה חוץ לאדם. לאדם הייתה בחירה חופשית אם ירצה, לבחור להכנס אל כוחות הרוע שקיימים במציאות, כשם שהוא בעל בחירה להכנס אל תוך האש. זו הסיבה, שכאשר רצה הסטרא אחרא להחטיא את האדם, נדמה לו כנחש שמחוץ לאדם שבא לפתותו. לעומת מה שאנו מכירים היום שהיצר הרע נמצא באדם עצמו, עד כדי כך שהאדם חושב שהרצון הבא מהיצר הרע, הוא רצונו שלו בעצמו, ולא מישהו אחר שמפתהו.

היצר לאחר החטא

לאחר שהתפתה האדם ושמע לקול הנחש, גרם שנתערבו בתוכו כוחות הרע ממש. הרצון לעשות רע, כעת נמצא פנימה, חדר לתוך האדם עצמו. זה פשט הכתוב: "ועץ הדעת טוב ורע" כעת יש בתוכו ממש הרצון לעשות רע וטוב. בפסוקי התורה בכל מקום, פירוש המילה "דעת" הכוונה התחברות, וכן היה כאן, שהעץ גרם שהאדם יהיה מחובר עם הרע ועם הטוב ביחד ממש. למעשה, מאז כל מעשי האדם משתנים, לפעמים רוצה לעשות רע ולפעמים טוב וכך חי כל חייו בתהפוכות נפש תמידיות.

מעשי האדם מעורבים

לצערנו מאז, גם המעשים הטובים שעושה האדם אינם נקיים לגמרי: מעורבת בהם הנטייה לאיזה פנייה ומחשבה קלה לטובתו האישית. וכן להפך במעשיו הרעים שעושה, גם שם מעורבות מחשבות לטוב באמת, לפחות לפי הבנתו. יותר מזה, אפילו הצדיקים האמתיים, למרות שלא עושים עוונות, בכל זאת במעשיהם הטובים שעושים חסר משהו מהשלמות המוחלטת. כפי שאמר החכם באדם (קהלת ז,כ): "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". וממשיך באותו הפרק סיכום כל דברינו (קהלת ז,כט): "אשר עשה אלקים את האדם ישר" והכוונה כפי שהסברנו שזה היה קודם חטא האדם, אבל ממשיך הפסוק "והמה" – והכוונה בחטאם שעשו – "בקשו חשבונות רבים" שזהו המתח התמידי הקיים באדם מאז החטא המדובר.

מעמד הר סיני וחטא העגל

כך נמשך העניין עד מתן תורה, שאז עם ישראל התעלה למעלה כזאת שגרמה להם לחזור לדרגת אדם הראשון קודם החטא. אמנם לא להרבה זמן: חטא העגל גרם שוב שחזרנו לאותה נקודה שאחרי חטא האדם. וכפי שהנביא הושע מתאר: "והמה כאדם עברו ברית" הנביא משווה את עם ישראל – אחרי חטא העגל – לאדם הראשון אחרי החטא, שעבר על הברית עם הקב"ה.

רחמים גדולים

עכשיו נקבל תשובה לשאלה שבה פתחנו. הקב"ה אומר לאדם הראשון (בראשית ב,יז): "כי ביום אכלך ממנו מות תמות" אין פה קללה מצד הקב"ה, אלא הקב"ה הודיע לאדם מה יקרה לו אחרי שיאכל מן העץ הזה. זה יגרום שהרע יכנס אל תוכו פנימה ולא יהיה חיצוני לו כפי שהיה, וממילא לא יהיה דרך להפרידה ממנו אלא על ידי המיתה. בעצם, יש כאן רחמים גדולים של הקב"ה על האדם: 'תדע לך שאם לא תאכל מן העץ, תוכל להגיע אל תכליתך בלי למות' (כפי שראינו חנוך ואליהו). אבל כשיאכל מן העץ, דבר זה יגרום שהרע יכנס אל תוכו וממילא האדם יתגשם בחומר עבה וגס, שהוא יהיה מסך המבדיל בינו לבורא – חלק מן האדם עצמו ממש – כפי שאנו רואים גופנו היום. ולא יהיה אפשרות להגיע לתכלית האדם, החיבור אם האין סוף ברוך הוא יהיה רק על ידי המיתה. הקב"ה בטובו ניסה למנוע מן האדם את הצורך לטעום טעם המוות.

מניעת האדם מאכילת עץ החיים

עכשיו גם נבין מה שקרה אחר חטא האדם: הקב"ה חושש פן האדם יאכל גם מעץ החיים ויחיה לעולם, ולכן מגרשו מגן עדן. דבר שנראה לכאורה שוב אכזרי מצד הקב"ה לאדם? אמנם גם כאן ההפך הוא הנכון, הקב"ה חשש פן האדם יאכל מעץ החיים ויחיה לעולם כך בלי תיקון – שהרע ישאר בו מתמיד – לנצח. לכן – לטובת האדם – גרשו מגן עדן, כדי שיוכל לבוא לתיקון גמור. תיקון זה יהיה רק על ידי המיתה ועיכול בשר האדם כנ"ל, וכך תוכל הנשמה לעלות למקומה ולהינות מזיו השכינה.

'עטיו של נחש'

ישנם ארבעה צדיקים: בנימין בן יעקב, עמרם אבי משה, ישי אבי דוד וכלאב בן דוד 'שמתו בעטיו של נחש' (שבת נה:), והכוונה שלא היה בהם חטא מצד עצמם כלל, ולמרות זאת הם היו צריכים למות בגלל התערובת של הרע, שחדרה לתוך האדם מאז חטא אדם הראשון מעצת הנחש. ולצערנו, דבר זה ימשיך עד שיתקיים בנו דברי הנביא ישעיהו (כה,ח): "בלע המוות לנצח", אז נזכה לביעור הרע מן העולם וממילא יתאווה האדם לעשות הטוב תמיד ולא יתאווה לרע כלל וכלל.

שבת שלום ומבורך,
הרב איתמר לוי.