זמני השבת בקריית שמונה ודבר תורה לשבת מהרב איתמר לוי

בס"ד ד תמוז תשפ"ו

הדלקת נרות ק"ש: 19:22
צאת השבת ק"ש: 20:26

מנהיגות שכבר לא מתאימה לעם | פרשת חוקת

מקובל לחשוב שחטא "מי מריבה" הוא הסיבה שלא נכנסו משה ואהרון לארץ, כפי שהתורה אומרת: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם".  גם בהמשך הפרשה, כשבני ישראל מגיעים להר ההר, הקב"ה מכריז: "יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל עַמָּיו כִּי לֹא יָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל"  ושוב חוזר הכתוב ומדגיש את הסיבה לכך: "עַל אֲשֶׁר מְרִיתֶם אֶת פִּי לְמֵי מְרִיבָה".

אולם, כשלומדים את דברי הפרשנים בהסבר החטא, מגלים שלמעשה הוא אינו ברור כל כך, וישנם שנים עשר פירושים בפרשנים, המנסים לבאר את חטאם הגדול. נראה כביכול יש כאן ניסיון לשייך למשה ואהרון דברים לא להם. נוסיף לכך את הפסוקים לקראת סיום התורה. בפרשת האזינו הכתובים מתארים את פטירת משה, ושוב נזכרת הסיבה לכך: "וּמֻת בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה וְהֵאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ כַּאֲשֶׁר מֵת אַהֲרֹן אָחִיךָ בְּהֹר הָהָר וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו. עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר צִן עַל אֲשֶׁר לֹא קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".  למה בחרה התורה להזכיר זאת למשה כעת, טרם הסתלקותו? 

בטרם נענה, נוסיף שאלה קשה אך מתבקשת, שתיתן מענה לדברינו כאן. 

נקפוץ לספר דברים המכונה "משנה תורה", לפרשת דברים. נראה כי כתובה כאן סיבה אחרת לכך שמשה לא נכנס לארץ: "וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם וַיִּקְצֹף וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר. אִם יִרְאֶה אִישׁ בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הַדּוֹר הָרָע הַזֶּה אֵת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָתֵת לַאֲבֹתֵיכֶם. זוּלָתִי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הוּא יִרְאֶנָּה וְלוֹ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרַךְ בָּהּ וּלְבָנָיו יַעַן אֲשֶׁר מִלֵּא אַחֲרֵי ה'. גַּם בִּי הִתְאַנַּף ה' בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם".  כאן משה מגלה שהסיבה לכך שלא זכה להיכנס לארץ, היא שותפותו בחטא המרגלים. בפרשת עקב רואים שהסיבה לכך שאהרון לא נכנס היא סיפור חטא העגל, ולא חטא מריבה כפי שכתוב בפרשתנו.
 
אם כן, מהי הסיבה האמיתית?

התשובה נמצאת בתגובת משה ואהרון למרגלים, ולא נכתבה בסיפור המקור של חטא המרגלים בפרשת שלח (שבספר במדבר). רק בפרשת דברים (שבספר דברים), משה חוזר על המאורעות שקרו, מוסיף ומשנה פרטים שיוצרים הבנה מחודשת של הסיפור. 

בפרשת שלח משה ואהרון לא הגיבו למרגלים ורק נפלו על פניהם: "וַיִּפֹּל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פְּנֵיהֶם לִפְנֵי כָּל קְהַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".  ומי שכן הגיב היה כלב, שאמר: "וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ".  

לעומת זאת, בספר דברים משה מדבר ארוכות ובלשונו: "וָאֹמַר אֲלֵכֶם לֹא תַעַרְצוּן וְלֹא תִירְאוּן מֵהֶם. ה' אֱלֹקֵיכֶם הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם הוּא יִלָּחֵם לָכֶם כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֵיכֶם".  

רבי יצחק אברבנאל הסביר זאת בצורה מפליאה. כדי להבין את הדברים לעומקם, יש לחבר את פרשיות "שלח" ו"דברים" יחד, וכך נקבל את התמונה השלמה. רק כשמשווים את דברי משה לדברי כלב, מבינים את הסיבה לכך שמשה לא נכנס לארץ. כלב אמר "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ" או במילותיי: 'אנחנו נלחם בכוחנו וננצח'. לעומתו משה אמר "ה' אֱלֹקֵיכֶם הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם הוּא יִלָּחֵם לָכֶם" ובמילים שלי: 'אם אתם פוחדים, דעו לכם שיהיו ניסים'. בדבריו אלו נתן משה לגיטימציה לטענות המרגלים, שהרי זה היה חששם, הם לא רצו להיכנס לארץ והעדיפו להישאר במדבר, כי ניתנה תורה לאוכלי המן. במדבר חייהם התנהלו בצורה ניסית ובכניסה לארץ הניסים עמדו להפסק, והנה משה בא ומציע להמשיך גם בכניסה לארץ. הנהגה זו אינה מתאימה לדור הנכנס לארץ, ולכן הקב"ה אומר למשה שאף הוא לא יכנס לארץ. 

התורה הפרידה בין דיבוריהם של כלב ומשה, כדי שלא נעלה על החידוש הנפלא הזה, ולא נשים לב לסיבת עונשו של משה. זו גם הסיבה לחזרה על העונש של משה ואהרון לפני פטירתם, שהיא חטא מי מריבה. התורה אינה רוצה לייחס למשה את חטא המרגלים, חס ושלום. 

אחרי חידוש נפלא זה, נוכל להבין בצורה עמוקה מה היה חטא "מי מריבה", על פי דבריו המתוקים של תרגום יונתן על הפסוק. 

למעשה משה קיבל שתי אופציות: להכות את הסלע או לדבר אל הסלע, ונדרש לבחור את האופציה הטובה מבין השתיים. אם משה יחשיב את הציבור העומד לפניו כעת, ארבעים שנה לאחר יציאת מצרים, כאותו דור שיצא אז ממצרים, שהיה בדרגות טומאה חמורות – הוא יכה את הסלע. אבל אם משה היה מבין שהדור שלפניו אינו אותו דור קדום, זהו דור אחר שהתעלה למדרגות אחרות – משה היה מדבר אל הסלע. 
ארבעים שנה קודם לכן, כשחנו ברפידים ולא היו להם מים לשתייה, האופציה הייתה אחת בלבד, להכות את הסלע, כפי שכתוב שם: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם וְקַח אִתְּךָ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר קַח בְּיָדְךָ וְהָלָכְתָּ. הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם וַיַּעַשׂ כֵּן מֹשֶׁה לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל".  

החידוש הוא שמשה עשה את דבר ה' ולא שינה, שהרי קיבל שתי אופציות. חטאו היה חטא מנהיגותי, שהיה צריך לבחור באופציה המראה על השינוי שעבר העם שלפניו. לכן העונש: "יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" – הביטוי "עֵינֵי" מזכיר לנו את 'עיני העדה', הסנהדרין. כך הייתם צריכים להסתכל על הציבור שלפניכם, ולא עשיתם זאת. "לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ", "הַקָּהָל הַזֶּה" אינו אותו קהל שלפני ארבעים שנה. 

חטא מי מריבה בא להסתיר את החטא האמתי, הלא הוא חטא המרגלים. אבל הוא חושף את אותו עניין, העולה משני החטאים יחד, שמראה על הצורך בחילוף ההנהגה והעברת השרביט ליהושע המתאים לדור הנכנס לארץ.

שבת שלום ומבורך,
הרב איתמר לוי.