זמני השבת בקריית שמונה ודבר תורה לשבת מהרב איתמר לוי
הדלקת נרות ק"ש: 17:29
צאת השבת ק"ש: 18:32
תכלית המציאות שבאה לידי ביטוי במצוות המילה | פרשת לך לך
הרמב"ם טען שלשאול "מהי תכלית כל היקום?" היא שאלה לא נכונה, שנובעת מאגואיזם אנושי. שהרי לא יתכן שכל המציאות, הגלקסיות והמלאכים העצומים והנצחיים, נבראו בשביל יצור קטן חומרי וזמני. לדעתו הכוכבים לא נבראו בשביל האדם, אלא כל נברא ביקום קיים "עבור עצמו" – והכוונה שכך עלה ברצונו של אלוקים ואין סיבה מעבר לכך.
לעומתו רבי יצחק עראמה בספרו "עקידת יצחק" (שער יח) אומר שהתשובה "כך רצה אלוהים" היא בריחה פילוסופית. הרי הפילוסופים היוונים (כמו אריסטו וסיעתו) האמינו שהעולם היה קיים תמיד – אף אחד לא ברא אותו בכוונה מראש. ובכל זאת השקיעו מאמץ למצוא סיבה תכליתית של כל דבר בטבע. ואם הם שחשבו שהעולם במקרה האמינו שיש תכלית לכל חלק בטבע, איך יתכן שאנחנו, היהודים שמאמינים ב"חידוש העולם" – שהעולם נברא בכוונה תחילה, נגיד שאין תכלית גדולה אחת לכל המציאות? להגיד "כך רצה השם" זה פתרון טוב לשאלות קטנות, לא לשאלת היקום כולו.
קושיית הרמב"ם
הרמב"ם העמיד קושיה לוגית חזקה: אם תגיד שהעולם נברא בשביל האדם, המשמעות היא שהאלוקים היה חייב לברוא את כל המערכת העצומה הזו (הכוכבים, בעלי חיים, הצמחים) כדי שהאדם יתקיים. אבל האלוקים הוא כל יכול ויכל לברוא את האדם בלי כל הגלקסיות מסביב, ואם באמת כך, אז בשביל מה נבראו כל השאר?
תשובת בעל העקידה – דרך מבנה גוף האדם
אלוקים יכול היה לברוא את האדם עם עין אחת, אוזן אחת וכדומה, והוא יכל לתפקד בצורה בסיסית, אבל אלוקים בחר לברוא את האדם עם שתי עיניים, שתי אוזניים וכפי שאנו רואים, כדי שהאדם יהיה במצב היותר שלם ונאה שאפשר. הנמשל: אלוקים היה יכול לברוא את האדם בחלל ריק, בלי כל הסובב, וזו הייתה מציאות דלה ועגומה. אלוקים ברא את ה"מערכת תומכת" הזו לאדם, כדי שיחיה במציאות עשירה יותר, הכל עבור האדם.
משל הארמון – עם ישראל מרכז התכלית
מכאן רבי יצחק עראמה עולה שלב וטוען שהעולם נברא לא רק בשביל האדם, אלא בשביל עם ישראל. והוא מוכיח זאת מההיסטוריה התנכי"ת, בדרך משל: מלך חכם בנה עיר ענקית ובתוך העיר הקים מגדל ובתוכו ארמון מדהים. ואת הארמון הזה נותן לבנו הבכור ומביא לו כלה נאה בת מלך, שיגורו שם. במשך השנים עלה מלך עריץ וכבש את הארמון וגירש את בן המלך משם. המלך כעס, יצא למלחמה והחזיר את בנו לארמון. כך שוב ושוב, עד שבפעם האחרונה האויב שורף את הארמון ומשלח את בן המלך. והמלך נשבע בחייו שלא ישב על כסאו ולא ינוח עד שינקום באויבים ויחזיר את בנו לארמון לנצח. בשביל מה בנה המלך את המדינה והעיר הזו? התשובה ברורה, הכל נבנה כדי לשמש בית לבן המלך וכלתו.
כך הנמשל: העיר הגדולה היא העולם כולו. הארמון הוא ארץ ישראל / בית המקדש. הבן הבכור הוא עם ישראל "בני בכורי ישראל". הכלה הנאה היא התורה הקדושה שאלוקים חיתן עם עם ישראל בסיני. הגירושים והמלחמות הם הגלויות (מצרים, בבל, טיטוס).
התורה לא מתעניינת בכוכבים או בעמים אחרים, היא מספרת רק סיפור אחד: הסיפור של עם ישראל. כי כפי שאמרנו, כל העולם נברא והתקיים רק בעבור עם ישראל שישב בארמון שלו (ארץ ישראל) וילמד תורה. על עם ישראל נאמר: "אתם קרויין אדם" – הכוונה שאנחנו האדם שנבחר לממש את תכלית המציאות.
הנדבה האלוקית ומושג ה"קניין"
על זה שואלים הפילוסופים: הרי הקב"ה מושלם ולא חסר דבר, מה אכפת לו אם עם ישראל יעבוד אותו או לא? (ככתוב באיוב: "אם צדקת מה תתן לו?").
התשובה שזה ההבדל בין בני האדם לאלוקים. בני אדם פועלים תמיד מתוך אינטרס (כסף, כבוד, הנאה, תחושות טובות). וזה הפוך מאלוקים – שלגודל שלימותו אינו יכול להרוויח שום דבר בפעולותיו, והבריאה היא חסד ונדבה טהורה שלו, כדי לברוא יצורים שיוכלו ליהנות ולהשתלם מתוך שיכירו פלאיו וידבקו בטובו.
כך נסביר את דברי חז"ל במסכת אבות: חמישה קניינים קנה אלוקים בעולמו: תורה, שמים וארץ, אברהם, ישראל ובית המקדש. קניין פירושו "כלי אומנות". אלוקים לא צריך רכוש, אבל הוא ייצר כלים בעולם שדרכם בני אדם יכולים להגיע לתכליתם: התורה – הכלי שמורה על אמיתתו וחכמתו. שמים וארץ – הכלי שמראה על גדולתו "השמיים מספרים כבוד א-ל". אברהם – האדם הראשון שהתחיל ללמד דעת ואמונה בא-ל אחד. ישראל – האומה שממשיכה דרכו של אברהם ומפיצה הכרה זו. בית המקדש – המקום הפיזי שבו שוכנת השכינה והחפץ האלוקי.
כעת הכל מתחבר חזרה לפרשת "לך לך" ולברית המילה
אלוקים ברא יקום מדהים ומערכת תומכת מושלמת, אבל באדם עצמו הוא השאיר פגם קטן ומכוון – הערלה. למה אלוקים ברא יצור פגום? התשובה, זהו סוד התכלית. אלוקים לא רצה שהאדם יהיה כמו הכוכבים או בעלי החיים שפועלים רק לפי הטבע שלהם בלי בחירה, ולכן השאיר בכוונה את השלמת האדם בידי האדם עצמו. כביכול "אתה שותף עימי – אני בראתי את העולם הפיזי, אתה צריך לברוא את הממד הרוחני שלך". הפעולה הפיזית של חיתוך הערלה, מסמלת רעיון רוחני עמוק: הכנעת החומריות והתאוות תחת השכל והרוח. בגיל 99 הקב"ה אומר לאברהם "התהלך לפני והיה תמים" – למרות כל מה שעשה עד כה עדיין לא השלים יצירתו, רק עם הסרת הערלה הפך להיות תמים – אדם ששולט על החומר שלו ומקדיש אותו לשם שמיים. וזה מה שנותן ערך לכל הגלקסיות והכוכבים, עם ישראל שיכול לקחת את החומר ולרומם אותו לקודש, דרך המצוות, שאותן מייצגת מצוות המילה. אלמלא ברית המילה (שהיא תכלית הבריאה) לא ברא הקב"ה את עולמו",
שבת שלום ומבורך,
הרב איתמר לוי.